לא מעט מפלגות חדשות מבקשות את אמון הבוחרים, אבל גם מי שרצות בעיקר על נושאים ביטחוניים או חברתיים יצטרכו בסוף להצביע על מסים, רפורמות והוצאות ממשלה.
לחמש מאותן מפלגות ('ישר' של אייזנקוט, 'זהות' של משה פייגלין, 'עמך ישראל' של עופר וינטר, 'המילואימניקים והכלכלית' של יועז הנדל וירון זליכה ו'הציבור החרדי' של מוטי לייטנר) פנינו עם השאלון הכלכלי של "מעריב", שכולל שש שאלות זהות על החלטות שחברי כנסת וממשלות כבר נדרשו להכריע בהן בשנים האחרונות. שאלנו במה היו תומכות, למה היו מתנגדות ומה היו משנות, כדי לאפשר לבוחרים להכיר את עמדותיהן ולהשוות ביניהן.
"בעד העיקרון, בתנאים. מחירי החלב בישראל גבוהים בגלל מכסות, מכסי יבוא וריכוזיות, ורפורמה שפותחת את התחום לתחרות היא כיוון נכון לצרכן. אבל בנוסח הנוכחי יש שני חששות. הראשון הוא מחיר ההגנה החדש: אם ייקבע נמוך מדי, לא ישתלם לייצר, במיוחד כשיבוא גבינות זולות יפחית את הערך של החלב הגולמי. עדיף טווח מחיר גמיש שמתאים את עצמו להיצע ולביקוש מאשר מחיר מפוקח קשיח.
"החשש השני הוא פדיון המכסות: אם יוצאות מהענף רפתות ששווה לשמור, ההיצע המקומי עלול לרדת דווקא כשרוצים להוריד מחירים. לכן כדאי להפנות חלק מהתקציב להרחבת ייצור ברפתות יעילות, שיקלטו את הייצור של מי שעוזב. ובכל מקרה, הרפורמה צריכה לכלול הערכת השפעה מקדימה ומנגנון בדיקה בדיעבד, כדי שאפשר יהיה לתקן בדרך".
"נגד, עקרונית. פטור כזה נותן יתרון מס לספקים זרים על פני עסקים ישראליים שמשלמים מע"מ ומעסיקים עובדים כאן, ושוחק את בסיס המס, במיוחד בזמן מלחמה. ואם בכל זאת מרחיבים אותו, זה צריך להיעשות בהצמדה למדד ולא במספר שרירותי שנזרק לאוויר. מצד שני, הפטור מוריד מחירים לצרכן מיד, והוא מכסה על כשל אמיתי: חסמי יבוא ורגולציה שמייקרים מוצרים בישראל. לכן הדרך הנכונה היא להוריד חסמים כך שעסקים מקומיים יוכלו להתחרות על בסיס שווה, ולא להסתפק בפטור גורף".
"הצורך בהכנסות ברור, החלוקה שגויה. בזמן מלחמה צריך להגדיל הכנסות, ומע"מ הוא כלי יעיל שקשה להתחמק ממנו. אבל הקפאת המדרגות ונקודות הזיכוי היא מס סמוי על המעמד הבינוני העובד, כולל מילואימניקים, וכדאי שהנטל יתחלק בשקיפות ובהגינות. צעד זמני צריך להיות באמת זמני, עם מועד סיום מוגדר. ולפני שמבקשים עוד מהציבור, צריך לבדוק איפה אפשר לקצץ בהוצאות שאינן חיוניות ואינן קשורות ללחימה ולצורכי הביטחון".
"בעד מס על שני המוצרים, לצד כלים נוספים. עקרונית צריך למסות את העלות הציבורית של צריכה מזיקה: משקאות ממותקים מטילים עלויות בריאות על המערכת הציבורית, וכלים חד פעמיים מטילים עלויות סביבה ופינוי. מס מתמחר את העלות הזו ומשנה התנהגות. מס הוא כלי אחד מכמה. לצידו יש כלים יעילים נוספים, כמו חובת מיחזור והסדרה, ושווה לבחון איזה שילוב נותן את התוצאה הטובה ביותר בעלות הנמוכה ביותר לציבור. כדאי גם לשקול ייעוד ההכנסות למטרות הקשורות, כמו הסברה, רפואה מונעת ותשתיות מיחזור".
"בעד, בתנאים. מס גודש הוא כלי יעיל להפחתת פקקים, כי הוא מתמחר משאב מוגבל שכיום כולם משלמים עליו בזמן. אבל הוא יכול להצליח רק אם יש לאנשים ברירה אמיתית. לכן הסדר חשוב: קודם חלופה סבירה בתחבורה ציבורית, ואז תמחור פשוט ושקוף, עם הכנסות שחוזרות לתחבורה הציבורית. בלי זה המס הופך לעוד גזירה על נהגים ולא לרפורמה".
"לשנות מהיסוד: מהגרלות להגדלת היצע. הבעיה בדיור היא מחסור בדירות, והגרלות מוזלות מסבסדות ביקוש בלי להוסיף דירה אחת, ולכן עלולות אף להעלות מחירים. השאלה המנחה צריכה להיות איך בונים יותר ומהר יותר: קיצור הליכי התכנון, שחרור קרקעות ורפורמה ברשות מקרקעי ישראל. אפשר להשאיר מסלול מצומצם וממוקד, עם עדיפות למילואימניקים ולפריפריה, אבל כמשלים ולא כמדיניות הדיור המרכזית".
התרעות פיקוד העורף