מעבר לפגיעה בשילוב אוכלוסיות חדשות, היבוא הבלתי מבוקר של עובדים זרים פוגע ישירות בעובדים הישראלים החלשים ביותר, שלהם פשוט לא יהיה לאן ללכת. נתוני האבטלה הנמוכים שהתרגלנו לראות בהם מציאות נצחית ובלתי ניתנת לשינוי עלולים להטעות: ברגע שמשק מקומי דוחק החוצה את העובדים המוחלשים שלו, שיעורי האבטלה עלולים לזנק במהירות הבזק.
הנתונים העולים מדיוני הוועדה המיוחדת לעובדים זרים חושפים הפסד כלכלי אדיר. בשנת 2024 הועסקו בישראל כ־242 אלף עובדים זרים, שגלגלו שכר של למעלה מ־17 מיליארד שקל. מתחת לפני השטח מסתתרת קופת שרצים של ממש: העלמות מס נרחבות ותשלום שכר בשחור במזומן, החוגגים בעיקר בענף הבנייה. על פי הערכות רשות המיסים, תשלומים אלה מביאים לאובדן הכנסות של עד חצי מיליארד שקלים בשנה בענף הבניין לבדו.
במקום לגבות מס אמת, המדינה מעלימה עין מהיקפי ענק של הון שחור, הפוגעים בתחרות ההוגנת ובקופה הציבורית. אם לא די בכך, משלם המסים הישראלי עוד מסייע למציאות הזו מכיסו. עובדים זרים נהנים כיום מהטבות מס ונקודות זיכוי בשווי מוערך של כחצי מיליארד שקל בשנה. אין שום הצדקה כלכלית או מוסרית לכך שאזרחי ישראל יממנו הטבות מס לעובדים המשתכרים סכומים הגבוהים פי כמה מהשכר במדינות מוצאם, בזמן שהמדינה נוהגת ביד קשה דווקא בעובד הישראלי - פשוט כי ממנו קל לגבות.
על הממשלה לעצור את הזרמת ההיתרים הבלתי מבוקרת, לבחון מחדש את מדיניות נקודות הזיכוי והטבות המס, ולהפנות משאבים משמעותיים לאכיפה קשוחה נגד העסקה לא מדווחת. במקביל, יש להסיט את תקציבי ההכשרות והתמרוץ בחזרה לעובדים הישראלים. הממשלה החדשה תצטרך לקבל החלטות אסטרטגיות גורליות. השינוי הנדרש דורש אומץ ואחריות לאומית: עצירת הזרמת ההיתרים הבלתי מבוקרת, ביטול הטבות המס הבלתי מוצדקות, הגברת האכיפה נגד העסקה בשחור והסטה חדה של תקציבי ההכשרות בחזרה לכלל המגזרים בחברה הישראלית. חברה בריאה אינה יכולה לבסס את עתידה על כוח אדם מיובא, והממשלה הבאה חייבת להציב את העובד הישראלי במרכז.
התרעות פיקוד העורף