המחיר האמיתי, זה שנפגוש בתחנות הדלק כבר ביום חמישי אם סמוטריץ' לא יאריך את הפחתת המס, יעמוד על 8.35 שקלים לליטר – המחיר הכי גבוה מאז שהתחילו לפרסם וכנראה מקום המדינה. נכון, בשביל לשבור את השיא הזה מחיר הדלק היה צריך רק לעקוף באגורה את השיא הקודם שנקבע לפני פחות מחודש על 8.27 שקלים לליטר, כל יתר ה-8 אגורות הם כנראה כבר סתם בשביל להשוויץ שהוא יכול.
כי זו האמת, הוא יכול. מחיר הדלק יכול להמשיך ולטפס, ולממשלות ישראל לדורותיהן (כן, כולל סמוטריץ') אין באמת הרבה מה לעשות בנידון. אפשר כמובן להוריד את המס כדי שנשלם קצת פחות במשאבה, אבל מכיוון שאנחנו גם ככה בגירעון זה יחייב את המדינה להעלות מיסים ולקחת לנו את אותו הסכום מכיס אחר, אז מה עשינו בזה? אבל עזבו את זה עכשיו, קודם בואו נחזור להתחלה.
טקס קבוע
פעם בחודש מתרחש בישראל טקס קצת הזוי, אבל כולנו כבר התרגלנו אליו אז הוא נראה לנו נורמלי: משרד ממשלתי מודיע מה יהיה מחיר הדלק, כלי התקשורת עושים קצת חישובי מעטפה ומדווחים לנו בכמה הוא יעלה או ירד ואיך זה בהשוואה לתמוז תשח"ט, ואז כולנו מחליטים אם כדאי לתדלק עוד הערב או שחייבים לחכות למחר. נשמע מוכר?
אבל רגע, למה המדינה היא בכלל זו שקובעת כמה יעלה לנו הדלק? ועוד בתדירות כזו? נניח שזה מצרך יסודי כמו לחם או חלב ולכן המדינה רוצה לוודא שאף אחד לא מקפיץ מחירים, אבל אתם לא רואים את משרד החקלאות יוצא לתקשורת כל חודש עם עדכונים בומבסטיים על מחיר החלב, נכון? יש מחיר מפוקח, כולנו פחות או יותר יודעים מה הוא, ובחודש הבא זה יהיה אותו מחיר. וגם בחודש שאחריו. פעם בשנה, אם יהיה צורך, יעדכנו את המחיר למטה או למעלה. סתאאאאם, למעלה. יעדכנו תמיד למעלה (לפחות עד שכנסת שפויה יותר תעביר את רפורמת החלב).
אז למה דווקא מחיר הדלק המפוקח הוא כזה תזזיתי? כי גם מחיר הבנזין שממנו מתחיל החישוב הוא תזזיתי – ולא, זה לא (רק) מחיר חבית הנפט שרואים כל הזמן בכותרות. אנחנו ממלאים במכונית בנזין, לא נפט גולמי, ובין השניים יש בית זיקוק שצריך לעבוד, ואת העלות והרווח שלו אנחנו מכנים “מרווח הזיקוק". בנוסף, זה שיש ליטר בנזין בוונצואלה או בעיראק לא ממש עוזר לנו, אנחנו צריכים שמישהו יביא אותו וישלם על הובלה וביטוח. ומכיוון שהמישהו הזה הוא כנראה לא עמותה ללא כוונות רווח, גם את ההוצאות והמרווח שלו אנחנו צריכים לחשב. שלושת הרכיבים האלה ביחד, הנפט, הזיקוק וההובלה, מתכנסים לפרמטר פשוט של “מחירי בנזין באגן הים התיכון", שנכנס לנוסחה של משרד האנרגיה. מחירים שנקובים בדולרים, כמובן, בזמן שהמתדלק הישראלי משלם בשקלים, וכך גם שער הדולר מצטרף למסיבה.
אלו הרכיבים שאחראיים לתזזיתיות של מחירי הדלק (זוכרים שרק בינואר המחיר היה 6.85 שקלים לליטר?), הרכיב של המע"מ ומס הבלו אומנם גדול יותר ומגיע לכ-51% מהמחיר הסופי – מחיר הבלו בישראל הוא מהגבוהים בעולם - אבל הם רכיבים בשיעור ובסכום יחסית קבועים. אם זה היה תלוי רק בהם, היה אפשר בכיף לקבוע מחיר שנתי ולסגור סיפור. גם מרווח השיווק, שלמרות השם המבלבל הוא לא תקציב הפרסום של חברות הדלק, הוא די קבוע ואפילו נמוך מכפי שהיה ב-2011. אבל הדלק והנפט? טוב, ראיתם את הכותרות. אתם לא צריכים אותי כדי לדעת שכל חברה שהייתה מחויבת למכור לאורך כל 2026 דלק לפי מחיר הבנזין בינואר הייתה פושטת רגל חודשיים אחרי מבצע שאגת הארי. היו חייבים להעלות אותו. כמעט בכל העולם העלו אותו.
לכן ההתייקרות הנוכחית במחירי הדלק לא נובעת מכך ששר האוצר כשל בתפקידו, לפחות לא יותר מאשר שרי האוצר של דנמרק או זימבבואה (אם כי, באופן חריג ולא ממש קשור לתפקידו המיניסטריאלי, צריך להודות שלשר סמוטריץ ולמקבילו האמריקאי אולי יש קצת יותר קשר לסיבות שמאחורי ההתייקרות הגלובלית של הנפט). הבעיה מתחילה כשהופכים כל עלייה במחיר הדלק להוכחה ששר האוצר וראש הממשלה נכשלו בטיפול ביוקר המחיה – מה שחד משמעית נכון, אבל לא קשור למחירי הדלק. כל שר שנכנס למגננה ומרגיש שהוא חייב להראות שעשה משהו עלול להתחיל לעשות שטויות. אבל כשזה שר האוצר, הן עלולות להיות יקרות במיוחד.
שטויות יפות
אין שום הבדל מבחינה תקציבית בין לוותר על חצי מיליארד שקל בהכנסות ממס בלו על הדלק, לבין שפקידי האוצר פשוט ייקחו חצי מיליארד שקל, יכניסו למעטפות וישלחו לכל אזרח הביתה. התוצאה של שתי הפעולות תהיה פגיעה של חצי מיליארד שקל במאזן, ולתקציב המדינה שלנו זה לא ממש משנה אם זה בשורת ההוצאות או ההכנסות. כסף זה כסף. לכן, כל עוד הממשלה גירעונית, היא לא באמת יכולה להוריד את מחיר הדלק דרך הפחתת מיסים – כי היא פשוט תצטרך לגבות את אותו סכום בדיוק במיסים אחרים, בקיצוץ או בהגדלת החוב.
אפשר אולי להסתכל על זה כ"נכון, זה לא באמת משנה את הסכום שהמדינה תגבה מאיתנו, אבל זה כן מחלק אותו מחדש". הבעיה עם הגישה הזו היא שלחלק כסף למי שקונה יותר בנזין ולא למי שמתקשה לסגור את החודש זה מנגנון חלוקה מחדש ממש גרוע. אתם הרי מבינים שמשפחה מהמעמד הגבוה עם שתי מכוניות תקבל הרבה יותר ממשפחה ענייה שאין לה רכב בכלל. אם המטרה היא לעזור למי שקשה לו, יש דרכים טובות יותר מאשר להפוך את תחנת הדלק לסניף החדש של משרד הרווחה.
יש מקום אחד שבו הממשלה יכולה באמת להשפיע על מחיר הדלק, וזה מרווח השיווק שהזכרנו. יכול להיות ששר האוצר היה צריך לעשות יותר כדי להסיר חסמים, לעודד פתיחת תחנות חדשות ולהגביר תחרות. אבל גם כאן כדאי לשמור על פרופורציות. מרווח השיווק עומד על כ-65 אגורות לליטר לפני מע"מ, כשכבר כיום חלק מהתחנות נותנות הנחות על חלק מהסכום הזה. אפילו אם נחתוך אותו בשליש וכל ההפחתה תגיע לצרכן, נחסוך כ-26 אגורות לליטר, שהם כ-13 שקל במכל של 50 ליטר. כלומר, גם בתרחיש של שלושה-ארבעה תדלוקים בחודש החיסכון הפוטנציאלי הוא בערך 50 שקלים בחודש. לא שאני מזלזל בזה ואני אפילו אשמח שזה יקרה, אבל לא זה מה שיפתור את בעיית יוקר המחיה בישראל. בטח לא כשבינתיים הממשלה עסוקה בלשחק בנדמה לי ולהודיע שאפשר להירגע כי היא “מנעה את ההתייקרות".
ושם זה עוד עלול להתפוצץ לנו בפרצוף. ההקפאה עולה למדינה לפי ההערכות כ-20 מיליון שקל בחודש, ובינתיים העלויות ממשיכות לעלות. כשהסבסוד ייגמר, לא נחזור למחיר שרגב ניסתה למנוע, אלא למחיר גבוה יותר, שישקף גם את ההתייקרויות שנוספו בשנה האחרונה. ההערכות מדברות כבר על עלייה מצטברת של לפחות 4%-12% ב-2027 – עלייה שאולי היה אפשר למתן אם במקום לשפוך כסף על דחיית ההתייקרות, היינו משקיעים אותו בתשתיות ובייעול השירות, כדי שנוכל להסיע יותר נוסעים בפחות זמן ובעלות נמוכה יותר לנוסע.
בניגוד לרמת המחירים הכללית, שנוטה לעלות לאורך זמן, מחיר הנפט עוד עשוי לרדת ולהקל בהמשך על חשבון הדלק שלנו. עד אז, את העלות הזאת נצטרך לשלם, אם לא במשאבה אז במיסים במקום אחר. לפחות, בניגוד לדנמרק ולזימבבואה, אנחנו יכולים להתנחם בכך שהייתה מטרה טובה ושהאיום האיראני הוסר. או שלא? אני כבר לא עוקב אחרי ההצהרות של ביבי. ניצחון היסטורי, או שישראל בסכנת השמדה? תעדכנו מה המסר הנוכחי. בתחנת הדלק, בינתיים, המסר דווקא די ברור.
התרעות פיקוד העורף