תכף נחזור לדברי נתניהו, אבל לפני שנעבור לדבר על צרותיה של המדינה, הנה משהו מהצרות שלי, או ליתר דיוק - מצרה ספציפית אחת, ייחודית לטור הזה: אני נאלץ לכתוב אותו במנותק מתוצאות הבחירות, אלה שבוודאי מעסיקות את כולנו הבוקר, עת נערכים חישובים ונספרים הקולות האחרונים (כולל החיילים והימאים), עד לקבלת התוצאה הסופית והמוחלטת.
על כן חשבתי שבמקום לעסוק בספקולציות לגבי זהותה של הממשלה הבאה עלינו (לטובה, כך לפחות אפשר לקוות), ננסה לאפיין את המשימות הכלכליות-ניהוליות שיעמדו בפניה מיד לאחר שתושבע - ובתקווה שלא נצטרך ללכת לסבב בחירות נוסף.
הנה משימה לאומית חשובה: הממשלה הבאה (כל ממשלה) תצטרך לשנות את התקצוב למערכת החינוך, כך שמי שנמנע מלימודי ליבה לא יתוקצב. הן הכלכלה הישראלית שורדת מציאות ביטחונית קשה בזכות המהנדסים והמפתחים של התעשיות הצבאיות ובזכות היזמים בתחומי ההייטק והסייבר. מה יהיה על העתודות של אלה בהיעדר חינוך ראוי למדעים?
או הנה עוד מחשבה על שינוי הכרחי: להדק את הסטנדרטים הנדרשים למילוי תפקידים בשירות המדינה. למה הכוונה? לכך שזה לא במקרה שמספר תאונות הדרכים הקטלניות שובר פה שיאים וזה לא מקרה שאותו המשרד מתרשל גם בבדיקת זהות עובדי חברות התעופה הזרות, מה שהביא אותנו אל סף פיגוע מחריד בטיסת פליי דובאי.
מוות פוליטי
ומה קורה כשאין ניהול? הגוויות נערמות. אנחנו יודעים (בצדק!) לומר כמה נרצחו בטבח 7 באוקטובר, בגלל מחדל ביטחוני חמור, אבל כמה מתו מאז לחינם על הכבישים, או בעודם ממתינים לבדיקה שהייתה יכולה להביא לגילוי מוקדם ומציל חיים של מחלות?
כמה עוד נשלם, כן, גם בחיי אדם, על התרסקות מערכת החינוך? כי אנחנו מדברים לכאורה על כסף, על תקציבים ועל איכות הניהול, אבל על טעויות של מנהלים חסרי יכולת, שכל מעלתם היא שפקדו המונים לפריימריז, כולנו משלמים ביוקר.
העובדה שמצבה של כלכלת ישראל הוא טוב, אחרי שלוש שנים של מלחמה, גרמה לראש הממשלה להניף את הדגל הכלכלי אל על. ממשלתו אומנם כשלה כישלון חרוץ במלחמה ביוקר המחיה, אבל האינפלציה נמוכה, היצוא גדל ותחזית הצמיחה טובה.
לרגע אחד היה נדמה שנתניהו מבקש לקדם דיון רציני בנושא. איני יודע כמה מכם עקבו אחרי שידורי תעמולת הבחירות (לא הפסדתם כלום), אבל במהלכם התראיין ראש הממשלה אצל היזם והתומך הנלהב, ה"כריש" אורן דוברונסקי, והציג את הנתונים הטובים של המשק במה שנראה כחלק השפוי יותר של תעמולת הבחירות.
נכון שאפשר להתווכח עם נתניהו, להציע הסברים לצמיחה שאינם קשורים אפילו בקשר רופף להתנהלות הממשלה, להצביע על כשלים חמורים בניהול של תקציבים, אנשים ועוד, אבל מוכרחים להסכים שהשורה התחתונה טובה מזו שממנה חששנו.
קריפטו קריפי
על כן התקשיתי להאמין למשמע אוזניי עת התראיין ראש הממשלה לערוץ הכלכלה והציג את חזון הקריפטו שלו. חזון כלכלי של מדינה מערבית? יותר אופק של קוריאה הצפונית. נתניהו מזהיר מפני החמרת הסנקציות הכלכליות על ישראל ומודה שהוא שוקל להעביר חלק מכלכלת המדינה לבלוקצ’יין כדי לעקוף את הסנקציות.
אתם מבינים? לא לנסות להיטיב את המצב ולמנוע חלק מהסנקציות, אלא לעקוף אותן בערוצים שמשמשים את הגורמים האפלים ביותר: סוחרי נשק תחת אמברגו, סוחרים ביהלומי דמים, סוחרים בבני אדם (בדגש על נשים) וקרטלים של סמים.
יובהר מיד: לא צריך להיות איש ימין כדי לראות את המוסר הכפול, שלא לומר האנטישמיות, שבסנקציות נגד ישראל. רק שבמקום לצעוק "שנאת ישראל" ולקבל את הדין, יש הרבה מה לעשות כדי למזער את פגיעתן לפני שמעבירים את כלכלת ישראל לדארק-נט.
הסנקציות הרי לא הושתו על ישראל בגלל מה שמכונה "הכיבוש". הן זה נמשך כבר כמעט 60 שנה. מה הדליק את מדינות המערב? קומץ של פורעים, בושה ליהדות ולמפעל ההתנחלויות. במקום לפעול נגדם בתקיפות, בחר נתניהו לגנותם מן השפה ולחוץ - ולהסב את פניו אל הצד השני. פחות פער בין גינויים למעשים, זו רק דוגמה אחת לדרך שבה ניתן למזער את הסנקציות, שעלולות לפגוע פגיעה קשה בכלכלת ישראל.
למה ראש הממשלה לא מסוגל ללכת בה? מאותה הסיבה שבגללה תיקים כלכליים חשובים כמו בריאות, שיכון ורווחה מוחזקים אצל שר התיירות, מה שמשתק הלכה למעשה את פעילות המשרדים: שיקולי הישרדות פוליטיים במקום טובת המדינה ואזרחיה.
הדברים לא נכתבים כדי להשפיע על מאן דהו. הן ממילא הבחירות כבר מאחורינו. המטרה היא להראות שבשעה שיש משימות לאומיות לביצוע מיידי בתחום הכלכלי, מציע לנו נתניהו חזון כלכלי מופרך, שלא לומר - מופרע.
זה עגום וזה בעיקר עצוב, כשנזכרים שמדובר במי שנחשב לאחד משרי האוצר הטובים בתולדות המדינה - ועתה מציע לה להלבין כספים, ממש כמו ארגון פשיעה.
התרעות פיקוד העורף