כדי לגרש מהכלכלה הישראלית את סימני העננה, מקבלי ההחלטות, ובראשם שר האוצר, ייאלצו להפשיל שרוולים ולהתחיל בתיקון נזקי כלכלת הבחירות. האתגרים הכלכליים הם אינסופיים, והזמן בוער. הנושאים הדחופים אינם יכולים לחכות. למשל, נותרו חודשיים בלבד להכנת תקציב 2027, ויש להתחיל כבר בגיבוש מתווה הסכמות בנושא. גם אם התקציב לא יאושר סופית בלוח הזמנים הצפוף, חייבים לשדר למשק ודאות.
הסכמה דחופה נוספת נוגעת לתקציב הביטחון. יש לבטל את ההחלטה בדבר קיצוץ 2.6 מיליארד שקל במשרדי הממשלה וגם על חשבון החברה הערבית. את הכסף החסר ניתן לגרוע מתקציבים קואליציוניים שעדיין לא חולקו בפועל.
כמובן שיש נושאים הסובלים דיחוי בשלב זה, ורק ממשלה יציבה תוכל לטפל בהם לאורך זמן. למשל, גורל הכספים הקואליציוניים, שהיקפם הנוכחי עומד על 30 מיליארדי שקלים. ביטול כספי החלוקה יהווה מקור לא אכזב לשימושים לצרכים דחופים.
מה אפשר לעשות עם הכסף? למשל, ביטול ההחלטה מלפני שנתיים על אי-עדכון מדרגות מס הכנסה, נקודות הזיכוי לביטוח הלאומי, הפרשות מוגדלות לביטוח לאומי והעלאת המע"מ ב-1%. האזרחים תרמו מספיק לקופת המדינה, והגיע הזמן להחליף את זהות האוחזים בנטל האלונקה.
ניתן, למשל, ליזום חוק הסדרים מורחב, שיכלול רפורמות שעד כה הוזנחו. בנוסף, יש מספר מהלכים שהומלצו על ידי בנק ישראל, והחשוב ביותר הוא תחום המיסים, הכולל בתוכו מספר עיוותים היסטוריים. עיוותי המס כוללים שלושה נושאים.הראשון, מיסוי הכנסות שעד היום היו פטורות ממס, ובראשן הכנסות משכר דירה. השני, ביטול הטבות מס בתחום החיסכון הפנסיוני והגמל לעשירונים העליונים, והמהלך השלישי הוא ביטול הפטורים ממע"מ על תחומים שאינם תורמים למשק.
בראש כל אלה ניצבים הפטורים ממע"מ על פירות וירקות והפטור ממע"מ על קניות באתרים בחו"ל בסכום של עד 75 דולר. רק משני מהלכים אלה ניתן לחסוך יותר מ-5 מיליארד שקל לשנה.
בכל מקרה, מי שרוצה ליהנות מפטור ממע"מ, שייסע לאילת ויקנה שם את האייפון, או שיטוס לחו"ל ויקנה בדיוטי פרי מכונת נספרסו. כל כך פשוט. את הכספים שייחסכו ניתן לנצל להורדת הגירעון והתחייבות האשראי וליצירת מנועי צמיחה.
אלה מהלכים כלכליים שכל ממשלה אחראית שאכפת לה מגורל המשק חייבת לבצע באומץ ובנחישות. אבל כאמור, תחילה חייבים לקדם את הניו דיל בסוגיות היסוד שמניתי. מהלך כזה ירגיע את המשקיעים לפרק הזמן שעד להקמת ממשלה יציבה.
מועדון ה-90
את הדרייב הבלתי נשלט להמשיך ולהיות בעניינים אפשר להסביר באופיו הריכוזי וברצונו לדעת כל מה שקורה, כולל מעורבותו מאחורי הקלעים בנעשה בחברה. תכונות האופי הללו הן אחת הסיבות לחילופי המנהלים התכופים בקבוצה. יוצא דופן הוא רונן אגסי, שמונה למנכ"ל מגדל ביטוח לפני שלוש וחצי שנים ומצליח מאוד בתפקידו.
אליהו הוא חלק ממועדון ה-90 במערכת העסקית. אדגיש שבניגוד ל"מועדון החמש" (של מכוניות עתיקות עם חמש ספרות רישוי), לא קיים "מועדון חברים" בגילאים הללו שחבריו מתכנסים באורח קבע, מרימים כוסית, מעשנים סיגר ומעלים נוסטלגיה.
שאפו לאלה שהגיעו לגיל מופלג זה במדינה מאתגרת כמו ישראל, ומשבשים את המאזן האקטוארי של קרנות הפנסיה. הם נולדו לפני מלחמת העולם השנייה, השתתפו ברגעי השמחה של הקמת המדינה, שירתו בצה"ל והשתתפו במלחמות. על הדרך הצליחו לא רע ובעשר אצבעות בעסקים.
המכנה המשותף לקבוצת אנשי העסקים שהגיעו לגיל 90 ועדיין מסרבים להיפרד מתפקידם הוא ההתייחסות ליציאה לפנסיה כאל מחלה. מבחינתם העיסוק השוטף בעסקים מרחיק מחלות, מגרש אלצהיימר אפשרי ומשפר את תפקודם השוטף.
כסף הוא לא העניין, והוא נמצא במדרג האחרון של השיקולים. בגלל אופיים הם פשוט אינם מסוגלים להעביר את המפתחות למישהו אחר, אפילו אם מדובר ביוצא חלציהם. בני ה-90 פלוס מסרבים לנצל את יתרת חייהם (כאמור, שיהיו בריאים עד 120) לבילוי עם הנינים, לתכנון מסע פינוקים סביב העולם או להתנדבות באחת מעמותות הסיוע הכלכליות כמו ארגון פעמונים.
מבחינתם חופש הוא בזבוז זמן כמו שינה. גיל 90 הוא ה-70 החדש, ולכן אין סיבה לצאת לפנסיה. הם מעורבים, מחפשים עדיין ריגושים עסקיים, וממשיכים ללעוג לשעון הביולוגי. מבחינת חוק החברות הנוגע לכשירות כהונה בדירקטוריון חברה ציבורית, הגיל הביולוגי אינו חסם.
אז מה עושים חברי הדירקטוריון או בעלי מניות באסיפה הכללית במקרה של יו"ר שהגיע נניח בשעה טובה לגיל 95 ועדיין מסרב להיפרד מהכורסה? אם הוא ממשיך לתפקד, להיות חד, ויודע בדיוק על מה הוא מדבר, אין סיבה שיפסיק. הניסיון העסקי והקשרים שצבר בעשרות שנים לא יסולאו בפז.
אבל אם מתברר שהוא נעדר מישיבות, וכשהוא כבר מגיע הוא נרדם במהלכן - בני משפחתו חייבים להמליץ לו, בעדינות ובזהירות האפשרית, לפנות את הדרך. רעיון לתפקיד המשכי אפשרי הוא נשיא כבוד או יועץ חיצוני, אך בשום אופן לא תפקיד פעיל בחברה.
התרעות פיקוד העורף