אלא ששיחות שקיימנו עם מנהלים בענף הקמעונאות ותעשיית המזון בישראל חושפות מציאות מורכבת יותר. חלק מהמנהלים מודים כי אין בידיהם תשובה ברורה כיצד להתמודד עם האיום החדש, אחרים כבר נקטו צעדים יוצאי דופן, ובכמה רשתות החליטו לחזור לשיטות בקרה שהיו מקובלות לפני עידן המערכות החכמות.
המשותף כמעט לכל המנהלים ששוחחו עמנו היה הרצון לשמור על אנונימיות. לא מחשש לביקורת ציבורית, אלא מתוך חשש שחשיפת שמה של רשת או שיטת ההתגוננות שלה עלולה לספק מידע לגורמים עוינים.
כשהמקפיא הופך לתנור חימום
האירועים באירופה ממחישים עד כמה האיום ממשי. ב־12 באוקטובר נפגעו מערכות קירור במאות סופרמרקטים בצרפת, ובכללם סניפים של רשתות מובילות. לפי דיווחי הרשויות בצרפת, כ־700 חנויות נפגעו מהמתקפה, שגרמה להשמדת מזון ולנזקים כלכליים שהוערכו בעשרות מיליוני אירו.
התוקפים הצליחו לשנות מרחוק את הגדרות הטמפרטורה ואת פעולת מערכות ההפשרה. בחלק מהמקרים הגיעו הטמפרטורות לכ־50 מעלות, ובמקרים מסוימים דווח גם על נזק לציוד ולשריפות.
ב־2 בנובמבר התרחב האיום לגל נוסף של אירועים באירופה. יותר ממאה חנויות במדינות ובהן בלגיה, שוודיה, אירלנד, לוקסמבורג ואסטוניה דיווחו על שיבושים במערכות הקירור. בין הרשתות שנפגעו היו קרפור, דלהייז, ICA ו־Coop. בחלק מהחנויות נאלצו העובדים לפנות את המוצרים המצוננים והקפואים ולהשמיד סחורה.
הדוגמה הבולטת לאירוע אירעה בשוודיה, שם דיווחה מנהלת באחת מחנויות ICA כי כל המקפיאים הגיעו לטמפרטורה של 50 מעלות. מבחינת החנות, המשמעות הייתה אובדן המלאי הקפוא.
זהות התוקפים טרם התבררה, וגם לא הוכח שכל האירועים קשורים לאותה קבוצת תקיפה. אולם עבור ענף המזון הישראלי, השאלה מי עומד מאחורי המתקפות חשובה פחות מהאפשרות שהן עלולות להתרחש גם כאן.
"החלטנו לחזור אחורה, לפחות בינתיים"
אחד ממנהלי רשתות המזון שעמו שוחחנו מתאר החלטה לא שגרתית שהתקבלה בעקבות ההתרעה. "החזרנו את המערכות למתכונת העבודה הקודמת, ללא חיבור למערכות מידע חיצוניות. אנחנו מעדיפים כרגע בקרה עצמאית ומבוקרת שלא תאפשר לגורם חיצוני להשתלט על מערכות הקירור שלנו", הוא מסביר.
מדובר במהלך שממחיש את הפרדוקס שאליו נקלע הענף. במשך שנים ביקשו הקמעונאים להתקדם לעבר אוטומציה ושליטה מרכזית, וכעת חלקם בוחרים לצמצם את הקישוריות כדי להפחית סיכונים.
מנהל אחר מציג גישה שונה. לדבריו, הרשת שבניהולו נמנעה לאורך השנים מהשקעה נרחבת במערכות קירור חכמות המחוברות לרשתות חיצוניות. "לא התפתינו להשתדרג בכל טכנולוגיה שהציעו לנו. היום אני מבין שאולי דווקא במקרה הזה קיבלנו החלטה נכונה", הוא אומר.
אלא שהימנעות מטכנולוגיה חדשה אינה מבטיחה בהכרח הגנה טובה יותר. מערכות מיושנות עלולות לסבול מבלאי, מתקלות וממחסור בעדכוני אבטחה, ולעיתים אין להן יכולת התרעה מספקת. לכן השאלה אינה אם המערכת חדשה או ישנה, אלא כיצד היא מוגנת, מי רשאי לשלוט בה ומה קורה כאשר אחד ממנגנוני הבקרה כושל.
מנגד, מנהל רשת נוספת מתאר מצב הפוך לחלוטין
"בשנתיים האחרונות שדרגנו כמעט את כל מערכות הקירור וההקפאה שלנו. השקענו בטכנולוגיות מתקדמות כדי לשפר את השליטה, הבקרה והיעילות התפעולית. היום אנחנו נדרשים לבחון מחדש את רמות ההגנה ולמצוא פתרונות שיאפשרו לנו להמשיך ליהנות מהקדמה בלי לחשוף את הרשת לסיכונים".
הדברים ממחישים את הדילמה של רשתות המזון. מערכות חכמות מאפשרות לזהות תקלות, לחסוך בחשמל, לשלוט בעומסי הקירור ולפקח על מאות מתקנים ממוקד אחד. אולם מערכת המחוברת לגישה חיצונית עלולה להפוך גם לנקודת כניסה לתוקף, אם אינה מוגנת כראוי.
העובדים חוזרים לבדוק את המקררים
באחת מרשתות המזון החליטו שלא להסתפק באמצעי הגנה דיגיטליים. מנהל ברשת מספר כי הוקם צוות זמני שתפקידו לבצע בדיקות טמפרטורה פיזיות של המקררים והמקפיאים בכל שעתיים.
"אנחנו מבצעים בקרה יזומה ומתעדים את המדידות ביישום ייעודי. הבדיקות מתקיימות גם בלילה ובסופי השבוע. המטרה היא לא להסתמך רק על המערכת המרכזית, אלא לוודא בפועל שהטמפרטורות תקינות", הוא מסביר.
המהלך הזה מעניין במיוחד דווקא משום שהוא מחזיר את הגורם האנושי למרכז מערכת שנועדה לצמצם את התלות בו. אם בעבר היה העובד מסתובב בין המקררים ורושם טמפרטורות, הרי שהיום, לאחר השקעות בטכנולוגיה, אותה פעולה חוזרת לשגרת העבודה.
עם זאת, בדיקה אחת לשעתיים אינה יכולה להבטיח מניעת נזק בכל תרחיש. מתקפה עשויה לשנות את הטמפרטורה במהירות, וגם במהלך פרק הזמן שבין הבדיקות עלולה להתרחש פגיעה במזון. לכן הבקרה האנושית יכולה לשמש שכבת הגנה נוספת, אך אינה תחליף למערכת התרעה עצמאית ולהגנה מקצועית על מערכות הבקרה.
האיום הגדול באמת נמצא לפני שהמזון מגיע לסופרמרקט
אולם ככל שמעמיקים בשרשרת האספקה, מתברר שהבעיה עלולה להיות חמורה בהרבה מפגיעה במקרר בסניף בודד. הדיון הציבורי מתמקד בסופרמרקטים, אך נקודות הריכוז המשמעותיות ביותר נמצאות דווקא במפעלי המזון, במרכזים הלוגיסטיים, במחסני הקירור ובמערכי ההפצה.
במפעל המייצר מוצרי בשר, גלידות, מוצרי חלב או מזון מצונן, עלולות להימצא כמויות עצומות של תוצרת הממתינה לשיווק. בחלק מהמתקנים פועלות מערכות קירור מרכזיות המחוברות למאות נקודות אחסון, ותלות במערכת אחת יוצרת סיכון נרחב במקרה של כשל.
המשמעות פשוטה: בעוד שבסניף סופרמרקט פגיעה עלולה להסתיים בהשמדת תכולת המקררים והמקפיאים, במרכז הפצה גדול היא עלולה להשפיע על כמויות מזון שנועדו לספק סחורה לעשרות ואף למאות חנויות.
מנהלים בחברות מזון שעמם שוחחנו מדגישים כי פגיעה במתקני קירור מרכזיים אינה רק אירוע כלכלי. היא עלולה לשבש את מערך הייצור, את ההפצה ואת האספקה השוטפת של מוצרים חיוניים.
למערכת נודע על אירוע שהתרחש לאחרונה באחת מחברות ההפצה בישראל, שבמסגרתו נדרשה השמדה של כ־300 טונות מזון מצונן. אין בידינו מידע הקושר את האירוע למתקפת סייבר, אולם היקף ההשמדה ממחיש את משמעותו הכלכלית של כשל חמור בשרשרת הקירור.
שלוש מאות טונות מזון אינן רק מספר. מדובר ב־300 אלף קילוגרמים של תוצרת, שלצורך ייצורה, אחסונה ושינועה הושקעו חומרי גלם, אנרגיה, עבודה ומשאבים לוגיסטיים. אובדן בהיקף כזה עלול לגרום לנזק ישיר משמעותי, עוד לפני שמחשבים את עלויות הפינוי, ההשמדה, שיבוש האספקה והפגיעה האפשרית בלקוחות.
מנהל בחברה יצרנית גדולה מספר כי בעקבות האירועים באירופה החלה החברה להרחיב את מערכי הגיבוי והבקרה. "אנחנו נערכים לבקרה רציפה במשך 24 שעות ביממה. צריך להיות מסוגלים לזהות חריגה בזמן אמת ולא להמתין לתקלה שתתגלה רק בבוקר".
החשש בענף אינו מסתכם במזון שנזרק לפח. פגיעה במפעל גדול או במרכז הפצה עלולה ליצור מחסור נקודתי במוצרים, להקשות על עמידה בהתחייבויות אספקה ולחייב העברת מלאי למתקנים חלופיים, לעיתים בעלויות גבוהות במיוחד.
המחיר הכלכלי של שרשרת קירור פגיעה
כדי להבין את משמעות הפגיעה האפשרית, כדאי להבחין בין שלושה סוגי נזקים. הראשון הוא אובדן המלאי עצמו. מזון רגיש לטמפרטורה שאוחסן בתנאים החורגים מדרישות הבטיחות עלול להיפסל לשיווק, גם אם הוא נראה תקין.
השני הוא הנזק התפעולי. השבתת חדר קירור או מתקן הקפאה עשויה לחייב תיקון ציוד, פינוי מוצרים, חיטוי, העברת מלאים והפעלת מערכות חלופיות.
השלישי הוא הנזק המסחרי. רשת שאינה מסוגלת לספק מוצרים במשך מספר ימים עלולה לאבד מכירות, לפגוע באמון הלקוחות ולהתמודד עם מחסור זמני במדפים.
לפי נתוני דוח אובדן המזון בישראל לשנת 2024 של לקט ישראל ו־ BDO, שווי אובדן המזון במקטע הקמעונאות וההפצה הגיע לכ־6.7 מיליארד שקל בשנה, מתוך אובדן מזון כולל בשווי כ־26.2 מיליארד שקל בכלל שרשרת המזון.
חשוב להדגיש כי נתונים אלה מתייחסים לכלל הגורמים לאובדן מזון, ואינם משקפים נזקים שנגרמו ממתקפות סייבר. עם זאת, הם ממחישים את המחיר הכלכלי העצום של חוסר יעילות ופחת לאורך שרשרת המזון, ואת החשיבות של שמירה על מערכות האחסון וההפצה.
ומה קורה כשהצרכן קונה מזון שנפגע?
לצד החשש הכלכלי, עולה גם שאלת בטיחות המזון. בהתאם לדרישות משרד הבריאות למרכולים, טמפרטורת מתקני הקירור המיועדים למזון מצונן לא אמורה לעלות על ארבע מעלות צלזיוס, ובמקפיאים היא נדרשת להיות מינוס 18 מעלות או פחות.
כאשר מערכת הבקרה משתבשת, השאלה אינה רק כמה מעלות מופיעות על הצג. יש חשיבות למשך הזמן שבו נחשף המזון לטמפרטורה חריגה, לסוג המוצר ולתנאי האחסון בפועל.
מוצר בשר, מוצר חלב או מזון מוכן עלולים להיפגע גם מבלי שהצרכן יוכל לזהות זאת באמצעות המראה או הריח.
במקרה כזה, לרשתות וליצרנים יש אחריות לוודא שהמזון נשמר בתנאים הנדרשים ולא להסתפק בהחזרת המערכת לטמפרטורה תקינה. קירור מחדש אינו מבטל בהכרח את הסיכון שנוצר כאשר מזון שהה בתנאים בלתי מתאימים.
היבט נוסף הוא אמון הצרכנים. הציבור הישראלי רגיל לבחון את רשתות המזון בעיקר באמצעות מחירים, מבצעים, טריות ושירות. אולם ככל שמערכות האספקה נעשות דיגיטליות יותר, מתווסף ממד חדש לאמון: היכולת של הקמעונאי להבטיח את תקינות המוצר גם כאשר המערכות הטכנולוגיות שלו נתונות לאיום חיצוני.
האם התקדמנו מהר מדי?
האירועים האחרונים אינם מוכיחים שהקמעונאות הייתה צריכה להימנע מהתקדמות טכנולוגית. להפך, מערכות קירור חכמות יכולות לשפר את בטיחות המזון, להפחית פחת ולאפשר תגובה מהירה לתקלות. אלא שבענף המזון מתחדדת כעת השאלה אם ההשקעה באבטחת המערכות התקדמה באותו קצב שבו התקדמו מערכות הניהול עצמן.
ההבדל בין קירור חכם ובטוח לבין מערכת פגיעה אינו נעוץ רק בטכנולוגיה, אלא באופן שבו היא מחוברת, מנוהלת ומפוקחת. גישה מרחוק לטכנאים ולספקי שירות היא כלי תפעולי חשוב, אך היא מחייבת הגנה מתאימה. גם מערכת חדשה אינה חסינה בהכרח, ומנגד, ניתוק מוחלט של מערכות עלול לפגוע ביכולת לזהות תקלות ולנהל אותן ביעילות.
מערך הסייבר הלאומי קורא לארגונים לבחון את החיבורים החיצוניים, להחליף סיסמאות ברירת מחדל, לעדכן מערכות, להפעיל אימות רב־שלבי ולוודא שקיימות התרעות עצמאיות על חריגות בטמפרטורה.
עבור מנהלי הרשתות והיצרנים, המשמעות רחבה יותר מהתקנת תוכנת אבטחה. היא מחייבת לבחון מחדש את מערכות הקירור כחלק מהתשתיות החיוניות של העסק, בדיוק כפי שמתייחסים למערכות החשמל, לאספקת המים ולבטיחות המזון.
בסופו של דבר, מתקפות הסייבר באירופה מציבות בפני תעשיית המזון הישראלית מבחן שלא הכירה בעבר. במשך שנים נמדדה הקדמה של רשתות השיווק ביכולת לאמץ טכנולוגיות חדשות, לצמצם כוח אדם ולשלוט במערכות מרחוק. כעת מתברר כי המדד החשוב לא פחות הוא היכולת להמשיך לפעול גם כאשר הטכנולוגיה עצמה הופכת למקור הסיכון.
האירוניה היא שדווקא בעידן שבו אפשר לשלוט במקרר באמצעות מחשב מכל מקום בעולם, חלק מרשתות המזון בישראל מחזירות עובדים לסניפים באמצע הלילה כדי לבדוק שהגלידות עדיין קפואות והבשר עדיין מצונן.
ייתכן שזהו הלקח החשוב ביותר מהאירועים האחרונים: בעולם שבו גם המקרר מחובר לאינטרנט, שמירה על המזון אינה מתחילה רק במדף או במפעל, אלא גם בשאלה מי מסוגל לשלוט בטמפרטורה שלו.
התרעות פיקוד העורף