מבחינת הצרכן, המשמעות פשוטה: הוצאה במטבע זר עלולה להתייקר גם אם המחיר בחו"ל נשאר בדיוק כפי שהיה. לשם המחשה, הוצאה דולרית שעלתה בתחילת התקופה 5,000 שקל הייתה עולה בסופה בערך 145 שקל יותר בגלל השינוי בשער בלבד, לפני עמלות המרה.
לפי בנק ישראל, קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח אמנם מכרו ברבעון מטבע זר בהיקף נטו של כ-4.4 מיליארד דולר, אך מדובר בצמצום משמעותי לעומת כ-13.8 מיליארד דולר ברבעון הקודם.
במקביל, המגזר הפיננסי, בעיקר בנקים, עבר ממכירות נטו לרכישות נטו של כ-3.7 מיליארד דולר. העסקים דווקא צמצמו את רכישותיהם נטו, מ-12.1 מיליארד דולר ל-1.7 מיליארד דולר. בנק ישראל לא רכש מטבע זר נטו במהלך הרבעון, לאחר שברבעון הקודם נרכשו כ1.8- מיליארד דולר.
היחלשות השקל מעידה על חולשה מקומית ולא נובעת רק מהתחזקות הדולר, שבאותה תקופה דווקא איבד מערכו מול כמה מטבעות. ברבעון השלישי נחלש הדולר בכ-12.4% מול הוון הדרום קוריאני, בכ-3.3% מול הין היפני ובכ-3% מול הכתר הנורווגי. עם זאת, השקל לא היה היחיד שנחלש מול המטבע האמריקאי: הדולר התחזק גם מול הפורינט ההונגרי בכ-3.6%, מול הפסו המקסיקני בכ-3.4% ומול הכתר השוודי בכ-3%.
התרעות פיקוד העורף