ב־2011, עם המחאה החברתית, החלה המילה "חברתי" להיצמד בזה אחר זה אל שלל עסקים ושירותים, כמעין תו תקן חדש של שפיות כלכלית בעולם סופר קפיטליסטי, שבו יוקר המחיה הופך בלתי נסבל (בתי קפה, סופרמרקטים, מימון המונים). לכל היוזמות הללו היה מכנה משותף פשוט: להציע מוצרי צריכה, פנאי ושירותים במחירים נמוכים בהרבה מהנהוג, על ידי עקיפת הערוצים המקובלים וקיצוץ פערי תיווך.

עם הרבים שנסחפו בגל הקהילתי־חברתי, שהיה עד לפני כמה שנים הבון טון, היו גם לא מעט טרמפיסטים. במסגרת זו צץ בשנים האחרונות המושג והפלטפורמה "הלוואה חברתית", תרגום מתעתע מעט מהמושג האנגלי Peer to Peer (P2P), עמית לעמית. הפלטפורמות הללו נקראות "חברתיות" משום שלכאורה, הן מועברות ישירות מאדם פרטי למשנהו, ואין גוף מוסדר המנהל אותן (מלבד רשות שוק ההון שמשמשת גוף רגולטורי ומפקחת על החברות המפעילות את הפלטפורמות).

כך, במקום לקחת הלוואה מהבנק ולשלם עליה ריבית בשיעור שעשוי להאמיר ל־8% בשנה (תלוי לקוח, מטרה ותקופת הלוואה), המלווים יהיו אנשים פרטיים, כך שכביכול תיחסך עלות התיווך של המוסד הפיננסי והריבית ללווה אמורה להיות נמוכה יותר. המלווים, מצדם, אמורים ליהנות מאפיק השקעה נוח ומתשואה גבוהה למדי, 3%־8%. לכאורה מדובר בווין־ווין האומנם?

יבוא מבריטניה
הראשונות להציע פלטפורמה להלוואות P2P היו חברות בריטיות. ב־2005 השיקה חברת זופה (ZOPA) את הפלטפורמה הרצינית הראשונה בעולם, לאחר שגייסה השקעות מקרנות הון סיכון ענקיות כמו בנצ'מרק ובסמר. מבריטניה הרעיון החל להתגלגל למדינות רבות נוספות, ולישראל הוא הגיע ב־ 2012. תחילה חברת eLoan פעלה בשוק כמעט לבד (מאוחר יותר היא נרכשה על ידי מיטב דש) ועם השנים הצטרפו אליה טריא (ששווי תיק ההלוואות שלה כמיליארד שקל) ובלנדר.

בפועל, קהל היעד של הפלטפורמות הללו אינו לווים שמעוניינים בהלוואה אטרקטיבית (שכן הלוואה כזו כלל אינה מובטחת), אלא ציבור שהערוצים המקובלים להלוואה חסומים בפניו, בעיקר הפלח הלא מבוטל של מסורבי ההלוואות בבנקים, וגם אנשים שסולדים מהמערכת הבנקאית. כך, הלוואות P2P פונות בעצם ללווים רבים שמשלל סיבות - בעיות אשראי בעבר, סירוב ביטוח בשל מצב רפואי, הנטייה של הבנקים לא לאשר ללקוחות משכנתה שנייה ועוד, נדחקים לקחת הלוואות חוץ־בנקאיות מחברות הביטוח והאשראי, וכאמור, גם מפלטפורמות P2P. במילים אחרות, אין מדובר ביוזמה חברתית פר אקסלנס שנועדה להקל את החיים על הזקוקים להלוואה בתנאי החזר שפויים, אלא בקהל שבוי.

מבחינת אפיק השקעה, על פלטפורמות P2P להציג מודל חלופי לבטוחות שקיימות למלווים בערוצים המקובלים. כך למשל השתמשה חברת Quakle הבריטית במודל שמשמש את eBay, כלומר הערכת יכולת הפירעון של המלווה באמצעות ציון ממוצע שניתן לו על ידי המלווים; אולם בשנת 2011 פשטה החברה את הרגל עם כמעט 100% חדלות פירעון.

גם חברת הומי (Homei) שנכנסה לאחרונה לשוק ההלוואות, מנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו, ולשמש הן פלטפורמה חברתית (ולראיה, במאי האחרון הופיע חתם החברה אשר לוגסי ב"אורלי וגיא") והן אופציית השקעה אטרקטיבית. אולם הומי אינה מתכוונת ללכת בדרכה של Quakle, וכדי להבטיח זאת היא משעבדת את ההלוואה לנכס נדל"ני זה או אחר.

“הפלטפורמה שלנו היא בעצם ראשונית וייחודית בארץ", אומר חתם החברה לוגסי. "אנחנו נותנים רק הלוואות שמגובות בנכס נדל"ן, בדיוק באותם כללי חיתום שיש בבנק. הלווים משעבדים את הנכס, רושמים משכנתה, עושים ביטוח חיים, ואנחנו בודקים את יכולת ההחזר שלהם. לכן אנחנו אומרים שאנחנו נותנים השקעה בטוחה, שמובטחת בנכסי נדל"ן החל מהשקל הראשון.

איך היית מאפיין את הלווים?
"בקהל הלקוחות שלנו יש מסורבי בנקים - אנשים שהיה להם בעבר כשל אשראי, פשיטות רגל, בעיות כספיות, צ'קים שחזרו, מוגבלויות וכו'; יש אנשים שאינם חלק מהמערכת הבנקאית, לאו דווקא בגלל קשיים מהותיים: יש אנשים שלא מקבלים משכנתה בבנק מחמת גיל, אחרים לא מקבלים משכנתה בגלל מצב בריאותי בהווה או בעבר. ככלל, מדובר בלקוחות שיכולת ההחזר שלהם אינה מוכחת לפי הכללים וההוראות של בנק ישראל. מדובר בלקוחות נורמטיביים לחלוטין, שבגלל מדיניות בנק ישראל אין באפשרותם לקבל את ההלוואה שהם זקוקים לה, למשל משכנתה שנייה או אחוז מימון גבוה".

והמשקיעים? האם מובטחת להם תשואה גבוהה?
"ישנם מסלולי משכנתה עם תשואה גבוהה למדי (8% בשנה), אך היא ניתנת למשכנתאות עם סיכון גבוה יותר. המשקיע צריך להצהיר על רצונו במסלול כזה, לאחר שהוא חתם על כך שמדובר באפיק מסוכן יותר".

אז מהן הבטוחות שאתם מציעים לכספי המשקיעים?
"אנחנו נוהגים בכל כללי החיתום: עושים שמאות מורחבת לנכס ורושמים שעבוד בטאבו כמשכנתה, בדיוק כמו הבנק. אנחנו בודקים היטב את יכולת ההחזר של הלקוח ואת שווי הבטוחה, ונוסף על כך עושים ביטוח חיים ללווה וביטוח מבנה על הנכס. כל שקל שהמשקיע נותן מגובה בלפחות 140% נדל"ן. כמו כן, הומי מפזרת את כספי המשקיע הבודד ביו ארבעה לווים לכל הפחות, וחצי אחוז מהתשלום שאנחנו גובים מהלווה יופקד בקרן ביטחון. אם חס וחלילה מחר הלווה יפגר או תהיה בעיה כלשהי בתשלומים, נשתמש בקרן הזו כדי לפצות את המשקיע".

האותיות הקטנות
ביולי 2017 נחקק החוק המסדיר באופן ברור את פעילותן של הפלטפורמות החברתיות להלוואות כספים. רשות שוק ההון אמורה לפקח על פעילות הפלטפורמה ולוודא את ניהולן התקין, בעיקר בשביל לוודא שהפלטפורמות לא משמשות כרשת להלבנת הון. באתר משרד האוצר, המסביר לציבור הרחב על הפלטפורמות החברתיות, ישנה הערת אגב חשובה: "חשוב לשים לב כי הלוואות שניתנות באמצעות הפלטפורמות ניתנות ישירות בין אנשים (ובגלל זה הן נקראות חברתיות) ואינן מובטחות על ידי גוף ממשלתי כלשהו, או על ידי הפלטפורמה עצמה. לכן הסיכון בגין אי החזר ההלוואות קיים לגבי כספי המלווים באמצעות הפלטפורמה".

ואכן, כשקוראים בקפידה את תנאי ההסכם להצטרפות להומי כמלווה, מגלים עד מהרה כי החברה מסירה כל אחריות מגורל כספם של המשקיעים, וכל ההבטחות והביטחונות לכספי המשקיעים, המחייבות את הלווים לעשות ביטוח חיים וביטוח על הנכס, כלל לא מופיעים בהסכם. "החברה אינה צד, במפורש או במשתמע, לשום הסכם הלוואה, לרבות במקרה של אי עמידה של הלוואה בתנאי הסכם הלוואה מסוים, אלא משמשת מתווכת בלבד", נכתב לדוגמה בסעיף 2.ד.

סעיף 2.ח מטיל ספק באבטחת המידע ברשת (כך שנשאלת השאלה עד כמה השקיעה החברה במנגנוני הגנה שימנעו פריצות לאתר וגניבת כספים): "כטבען של מערכות תקשוב (ובכלל זה רשת האינטרנט), ההגנה עליהן אינה אבסולוטית, ולפיכך, האתר ו/או הפלטפורמה חשופים לתקלות טכניות ואחרות העשויות להשפיע על פעילות האתר ו/או הפלטפורמה ולגרום למשתמשים, ללווים ומלווים לרבות לך, נזקים שלחברה אין שליטה עליהם והיא אינה יודעת לאמוד ולצפות אותם מראש".

בסעיף נוסף מצוין שגם הנכס הנדל"ני שנלקח כעירבון (וכן ערבונות אחרים על פי שיקול דעתה) אינו מבטיח את גביית החוב: "החברה אינה מתחייבת ואינה מסוגלת להתחייב כי נאמן הבטוחה יצליח לממש את הבטוחות וכי סכום המימוש יוכל לכסות את מלוא החוב של הלווה". לבסוף, החברה דורשת ייפוי כוח המאפשר לה למחוק את כספי המשקיע אם הלווה לא עמד בהסדרי ההלוואות.

מדוע החוזה שלכם מתנער מאחריות על כספי המשקיעים?
"זו המשמעות של פלטפורמה חברתית, גם ברישיון שלנו. אנחנו מקשרים בין משקיעים ללווים. אנחנו לא הגוף שנותן אשראי ולא הגוף שחייב באחריות על האשראי, אבל אנחנו עושים הרבה יותר בכלים שיש לנו כדי להבטיח את ההשקעה של המשקיע".

הפראיירים התורנים
בכנס של לשכת עורכי הדין שהתקיים באילת בשבוע שעבר, מתח השופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית ביקורת קשה על הציבור הישראלי המחפש להתעשר בקלות: "לשוק ההון בישראל מוזרם סכום חיסכון שנתי של כ־75 מיליארד שקל - כספי הפנסיה, קופות הגמל, הביטוחים וכדומה. הריבית שאנו מקבלים בבנקים היא 0.1%. להשקיע בבנק אי אפשר, אז איפה נשקיע? הגופים השונים נלחמים זה בזה בניסיון לשכנע אותנו שנשקיע את כספנו אצלם.

"הציבור בישראל רוצה להשקיע את כספו ולהשיא תשואה, אבל הבעיה העיקרית היא שהציבור לא מבין את התחום ולכן קל להוליך אותו שולל. כאשר באים ומבטיחים לכם תשואה מובטחת של 8% בשנה, צריכה להידלק נורה אדומה. רבותי, אם מישהו מבטיח לכם תשואה כזו - או שהוא הודיני, או שהוא נוכל, או שהוא גאון, ואני לא מכיר כאלה גאונים.

"לא נעים לי להגיד", הוסיף כבוב, "אבל מדובר בפראיירים התורנים. יש לפני שישה תיקים כאלו, וכשאותם נפגעים מגיעים אלי לאולם, אני שואל אותם 'איך התפתיתם?!'. אני לא בא לעשות פרסומת לגוף מוסדי זה או לקרן גיוס הון אחרת, וגם לא לקרן ציבורית, אבל כל זמן שלא עושים השקעות באמצעות גופים מוסדרים, קיימת סכנה. כל עוד יש בציבור הישראלי אנשים שמתפתים וחושבים שאפשר להתעשר בקלות, המצב שלנו לא טוב, ואנחנו במחלקה הכלכלית נמשיך לטפל בתיקים נוספים".

"ההלוואות החברתיות" מתיימרות להיות משתלמות לשני הצדדים, האומנם?

בעשור האחרון החלו לצוץ בארץ "ההלוואות החברתיות", שמבטיחות הלוואה בריבית נמוכה ואפיק השקעה מניב למלווים, אולם בפועל, לא בטוח שיש בכך ממש