בנק לאומי עבר במהלך כהונתו של ברודט כמה אירועים סוערים, שאחד מהם היה פרשת תשלום הכופר על עבירות מס בארה"ב. "כיו"ר דירקטוריון בנק, אתה תמיד דואג", אמר ברודט, "העובדה שסגרנו את העניין בכופר לשלטונות האמריקאיים היא אחת ההחלטות הכי נכונות בזמן אמת, ובוודאי בדיעבד. ברגע שהאירוע התרחש, הנחתי מייד לשתף פעולה ולהיות שקופים. שילמנו קנס גדול, שבדיעבד התברר כנמוך יחסית לעומת המתחרים".
"חילופי תפקיד זה דבר טוב, אבל השאלה היא של מינון ואם הקדנציות הקצרות טובות לבנקאות. לדעתי, זה לא טוב. אחד הדברים המשפיעים הוא התגמול, אבל אני לא יכול להגיד שזה הסיבה לעזיבה. חוק שכר הבכירים הוא לא טוב. הוא לוקח סקטור שלם ומגביל אותו. שוק המנהלים בישראל תחרותי, ואם בסקטור אחד משלמים פחות זה יוצר חוסר איזון. ייתכן שבאיזה מקום מתחבא המנכ"ל האיכותי, שלו היו מציעים לו שכר גבוה מאוד - הוא היה מגיע. בעיות נוספות בחוק הוא העדר ההבחנה בין בנק גדול לבנק קטן ואי מתן תמריץ לביצועים איכותיים. שנתיים לפני כן היה תיקון 20 שאמור היה להסדיר את השכר, אבל לא ניתנה שום הזדמנות ליישמו".
"להבנתי, היצר של מקבלי ההחלטות הוא המניע לחוק. אבל יצר זה לא תוכנית עבודה. מישהו התעצבן ועשה חוק. היה פה הרבה מאוד פופוליזם, למרות שבנקים זה דבר חשוב מאוד".
"בבנק לאומי אפשר לספור על יד אחת את מספר האנשים שהוצאו מהבתים בשנה האחרונה. החובות הבעייתיים בעסקים גדולים נמצאים בירידה חדה, ואנחנו גובים מהם חובות בקצב מואץ. אנחנו לא מממנים קניית גרעיני שליטה, ולעומת זאת - מוחקים הרבה חובות לעסקים קטנים ולמשקי בית. לבנק לאומי יש תיק אשראי באיכות גבוהה, ואת זה ניסיתי להציג בוועדת החקירה הפרלמנטרית".
"הרגולציה התגברה וזה קורה בכל העולם ולא רק בישראל. הרגולציה היא בן זוג טבעי לבנקאות, אבל השאלה היא של מינון. היו החלטות רגולטוריות מוגזמות, ואחת הדוגמאות היא הפרדת חברות כרטיסי האשראי, שאמורות להיות חלק טבעי מהמערכת הבנקאית. למחוקק יש סנטימנט שלילי כלפי הבנקים".
"בעיית הגירעון היא רצינית וברור שצריך לטפל בה, במיוחד כשהמשק בתעסוקה מלאה. יותר מ־3% גירעון זה רע וצריך להוריד אותו אפילו ל־2%. את זה צריך לעשות באמצעות קיצוץ בתקציב, ובשלב השני באמצעות ביטול פטורים ממס, כמו ממע"מ באילת, על פירות וירקות ועל שכר דירה, וגם ביטול הטבות בקרנות השתלמות. אם אחרי זה יהיה צורך, אין סיבה שלא להעלות מסים".