אומנם אלו תעשיות חיוניות וחברות גדולות שעתידן לא נמצא בסכנה, ודאי לא בטווח הקרוב, אך הסיטואציה המורכבת העמידה את מחלקות משאבי האנוש של החברות מול אתגר חייהן, שכן לא מדובר רק על שורת רווח, אלא גם על מאות, ואף אלפי עובדים, שנאלצים לעבוד מהבית או מהשטח ולהתמודד עם ההשלכות של סגירת מערכת החינוך, הסבים המנוטרלים והיעדר פתרונות שמרטפות, בעוד הם מוגדרים כעובדים חיוניים שאינם יכולים ואינם רוצים להפסיד ימי עבודה בשוק שנעשה מאתגר מיום ליום. גם אצל המעסיקים נוצר אתגר תפעולי לא פשוט.
"כל סגר מעלה את האתגרים הללו מחדש", אומרת עו"ד גליה שגיא גזית, מנכ"לית איגוד תעשיות המזון, "למרות הקשיים אני מביטה בתעשיית המזון הישראלית שעמדה בצורה מכובדת בכל הביקושים וגאה בה. ולראיה, כאן לא היה חסר דבר. בהשוואה לעולם, שם ראינו חוסרים. כמו כן, אנחנו רואים לפי נתוני ה־OECD שמדינת ישראל היא השנייה מבין החברות בארגון (אירלנד בראש - ט"ל), במדד שינוי המחירים לצרכן, שהשתנה ב־0.5% בלבד, בעוד המחירים באיחוד האירופי עלו ב־3.1% בממוצע, וזאת על אף העלויות הגדולות וההוצאות הנלוות שנבעו מההיערכות המחודשת בתקופת הקורונה".
הנתונים שמדברת עליהם שגיא גזית מתפרסמים אחת לחודש, ובהם גם נתוני שיעור שינוי מחירי סל מוצרי המזון בכל אחת מהמדינות המשתייכות לארגון ה־OECD. הנתונים מתקבלים מלשכות הסטטיסטיקה הממשלתיות של כל מדינה, ולכל מדינה יש סל מוצרים ממוצע משלה, קבוע וזהה מדי חודש. כאמור, השינוי במדד המחירים במדינת ישראל בין אפריל לאוגוסט השנה לעומת אשתקד מצביע על עלייה של 0.5%, מקום שני בעולם במתינות העלייה לאחר אירלנד. הנה לנו נתון מעודד לשם שינוי.
"80% מהמוצרים שלנו מיוצרים בישראל, ואנחנו עובדים בקיבולת גדולה מאוד", אומרת דניאל שני, סמנכ"לית HR בקבוצת יוניליוור, "יש לנו חטיבה שעובדת עם כל בתי המלון, הקייטרינג והמוסדות בישראל, ובגלל קריסת הענף זה משפיע מאוד על הפעילות בתחום הזה, ולא רק בארץ, אלא גם בעולם". אחת הדרכים שבהן התמודדה החברה עם המשבר בענף המוסדי היא ניתוב העובדים הללו לתפקידים אחרים והימנעות מהחל"ת. "יש לנו שפים שעבדו כסדרנים בסופר, למשל. זה חשוב גם כדי לשמור להם על הפעילות והחיוניות וגם כדי לשמור על פעילות החברה.
גם בחברת המזון הוותיקה עינת תעשיות מזון לא נתנו לחיתוך הכמעט מוחלט בלקוחות המוסדיים - קייטרינג, אוכל לטיסות וחברות פרטיות - לפגוע ברצף התעסוקתי של העובדים או בייצור. "המשכנו לעבוד כרגיל, ובמקרה שלנו אין זום. כל 200 העובדים עובדים בשטח", אומרת מורן זיו, סמנכ"לית HR בחברה, "היה צורך ליצור מערכי גיבוי לכל מיני תפקידים אם מישהו חולה או נכנס לבידוד, לבדוק שיש שמירה קפדנית על כל הנהלים ולגרום למסרים הללו לחלחל".
זיו טוענת שדווקא גיוס העובדים מאתגר מאוד בתקופה הנוכחית. "יש קושי מובהק באיוש משרות תפעוליות וניהוליות. בתעשיית המזון המסורתית יש הרבה עובדים ותיקים, אבל אנחנו מתקשים לגייס את הדור הבא ואת הצעירים שמתחברים פחות לעבודת כפיים ונוטים יותר לכיווני ההייטק".
זיו מספרת שבחברה עשו כל מה שאפשר כדי לשמר את העובדים ולהעביר אותם לכל מיני תפקידים בתוך החברה. "זה גם מחמם לב לראות את הנכונות של העובדים לעזור, לגבות עובדים שכרגע לא נמצאים ולקחת על עצמם עוד תחומי אחריות בין אם זאת מנהלת אבטחת איכות או טכנולוגים שיורדים לקו ומגבים את הצוות בתפעול".
"התייחסנו לקורונה כמשימה לאומית" אומרת אלונה שוהם מגור, סמנכ"לית HR בחברת שטראוס, ומוסיפה כי בחברה לא עבדו מעולם לפני כן מרחוק. "זה מצחיק, כי בעבר אם מנהל או סמנכ"ל היה רוצה לעבוד מהבית, הוא היה צריך לקבל אישור מיוחד וקרה מצב שבאמצע מרץ היו אנשים שלא ידעו מה זה זום ובטח שלא ידעו להשתמש בו במחשב". לצד הדרכות הקורונה ושדרוג מערך העבודה, שכולל 5,000 אנשי צוות, בהם 3,500 בקווים התפעוליים של החברה ו1,500 איש שבן לילה התחילו לעבוד מרחוק, נתקלה שוהם מגור במשימת חייה.
"המטרה הייתה קודם כל להעביר מסרים ברורים ופשוטים כדי לתת לאנשים את הביטחון. וכתפיסה החלטנו שאנחנו מקדימים את המדינה ומחמירים בהנחיות מראש". האתגרים העצימו דווקא בסגר השני. "בסגר הראשון עוד המשכנו לספק את המוצרים שלנו ושמרנו על רציפות עסקית, בסגר השני יש גם פגיעה בשני מקומות בצריכה מחוץ לבית, בעיקר באזורי הקפה שיש לנו ונקודות המכירה שלנו ברכבות, שבזמן הסגר עמדו על עשרה מקומות פעילים בסך הכל".
גם בשטראוס לא פיטרו עובדים ולא הוציאו לחל"ת, אלא הקימו מרכז השמה פנימי שנועד לתת לכל העובדים פתרונות חלופיים ורצף תעסוקתי.
בתנובה הבינו שכחברת מזון לאומית, יש להם מחויבות גדולה לא רק לעובדים שלה אלא גם לקהילה. "מרגע שהתחיל המשבר, לקחנו על עצמנו את תפקיד המרגיע הלאומי", אומר גבי ויצמן, סמנכ"ל HR בתנובה, "כולנו זוכרים את ההתנפלות על רשתות השיווק, ואנחנו מצדנו הבנו שאנחנו פה כדי לספק את כל הביקוש, כדי שלא יחסר לא גביע קוטג' ולא חלב".
"בתקופה כזאת, הטיפול בעובד הוא לא רק באמצעים הטכניים של מיגון, אלא גם הצד המנטלי והסיוע הוא חשוב מאוד", אומר פני קימלמן, משנה למנכל וסמנכ"ל HR באסם־נסטלה. "אנחנו עובדים עם הרבה מאוד גמישות, בייחוד כשמערכת החינוך סגורה. אנחנו רוצים לשלב את היכולת לעבוד וגם להתמודד עם הסוגיות הלא פשוטות. עולה כמובן הצורך החברתי של העובד, זה משהו שאנחנו מרגישים אותו בכל המדינה".
"מזון הוא אחד הדברים הקריטיים להמשך קיומה של אוכלוסייה, וזה הצורך הראשוני של כל אדם. אנחנו כרגע במצב שבו אנחנו ממשיכים לייצר, דווקא בתקופה הזאת, אנחנו משקיעים מיליוני דולרים לצמיחה ולהקמת קווי ייצור חדשים, אבל אנחנו זקוקים לידיים עובדות. כדי להפעיל את הקווים האלה, חסרים לנו 150 עובדים בכל הרמות - עובדי ייצור, עובדי מכונה, מהנדסי מזון, מנהלי משמרות. הצורך הזה קיים בכל רחבי הארץ. האבסורד הוא שמצד אחד יש מיליון מובטלים ומצד שני בעיה קשה לגייס את העובדים. זה לא החל"ת כמו השבתת מערכת החינוך שיוצרת חוסר ודאות אצל הורים בנוגע לכניסה למעגל העבודה, אמהות ואבות שצריכים להישאר עם ילדים קטנים בבית".
כאמור, בכל חברות המזון יש אותה הדילמה: מצד אחד הביקושים הקמעונאיים גדולים יותר, אלא שהמכירות לפלח הקמעונאי הוא רק חלק מעוגת הרווח, השוק המקצועי גדול לא פחות - ושם יש הפסדים. השוק המוסדי נפגע אנושות, ונוסף לכך, יש לזכור שדווקא בתקופה הנוכוחית יש עלויות נוספות של תחזוקה, מיגון, הסעות וניקיון, שלא מגולמות כמעט במחירים לצרכן.
דווקא בימים אלו ישנה חשיבות עצומה לשמור על עצמאות תעשיית המזון הישראלית, כדי לא להיות תלוי בתוצרת שמגיעה מבחוץ. "תעשייה בלתי־תלויה צריכה את עזרת הממשלה", אומרת עו"ד גליה שגיא גזית, "את הפחתת נטל הרגולציה - והמשבר הנוכחי מבליט את החשיבות הזאת ועד כמה זה קריטי עבורנו. כמו כן, אנחנו פונים לממשלה בניסיון לאמץ את המודל הגרמני, שיתמרץ אנשים לצאת לעבודה. מפעלים לא מקבלים קורות חיים, ואפשר לראות את זה בכל הרמות, אף שיש הרבה תפקידים שבהם השכר הוא מעל הממוצע, וזה מטריד מאוד. כולנו יודעים שמשבר הוא גם הזדמנות, ותעשייה משוועת לידיים עובדות ולאנשי מקצוע, וזה הזמן הנכון לעשות הכשרות ולשנע כוח אדם. לצערנו, כרגע זה לא הולך לכיוון".
התרעות פיקוד העורף