בשנים האחרונות עברו קיבוצים רבים בישראל שינויים כלכליים מרחיקי לכת מאז ימי השיתופיות, ובהם תהליכי הפרטה חלקיים או מלאים. אולם, כיום גם הקיבוצים שעוד נותרו שיתופיים מבינים כי מבחינה פיננסית הקהילה צריכה להתנהל כמו עסק: צמיחה, התייעלות והשקעת משאבים נכונה, כמעט בדומה לכל חברה בשוק הפרטי. תתפלאו אולי לשמוע, אך מעטים הם שבילי הקיבוצים שבהם לא נשמעות היום שיחות על דיווידנדים או על אקזיט לעסקי הקיבוץ.
בכל זאת, מדינת סטארט־אפ אנחנו, ותהליכי ההפרטה והשאיפה ליהנות מהרווחים הנצברים מהנכסים המשותפים, כפי שרואים בקיבוצים אחרים, פתחו לחברים את התיאבון. אבל את התהליך שעברו רבות מהתעשיות הקיבוציות עוברים כעת גם הקיבוצים עצמם: הם רוצים תוכנית אסטרטגיה ויועצים ניהוליים, מחפשים השקעות ומקורות להגדלת ההכנסות של עסקי הקיבוץ ומסתכלים לראשונה על השורה התחתונה. הם מבינים שיכולת כלכלית עצמאית תסייע להם לדאוג לרווחת חברי המשק, לפתח את התשתיות ואת מבני הקיבוץ ולהגדיל את המקורות הכספיים של כל חבר בקיבוץ.
אם צריך הוכחה נוספת, מספיק להסתכל על מודעות הדרושים ולראות שהקיבוצים ממנים היום יו"ר ומנכ"ל - שני תפקידים שהיו שמורים עד כה רק למגזר העסקי ועכשיו מבוקשים גם בתנועה הקיבוצית. "הקיבוץ הוא עסק בתצורת חברת החזקות, וצריך להתייחס אליו כאל כזה", מאשרת לימור ברזילי, סמנכ"ל ייעוץ ניהולי ב־AVIV AMCG, החברה הגדולה בישראל לייעוץ ולניהול. "הקיבוצים השתנו ממה שהכרנו לפני 30 שנה, והיום הם מחפשים תוכנית השקעות נכונה, התייעלות ארגונית, שיפור תהליכים וחשיבה כמו בשוק הפרטי".
"קיבוצים רוצים לראות כיצד הם הופכים להיות מרכז עסקי רווחי שנותן מעטפת קהילתית לחבריו, ולא רק מרכז קהילתי", אומר רו"ח נדב עובד, שותף בחברת עובד גובי ושות', המתמחה בייעוץ כלכלי ופיננסי ובניהול סיכונים גם למגזר ההתיישבותי. "יש קיבוצים שבזכות השקעות עבר, חלקן מלפני כמה עשורים וחלקן בשנים האחרונות, חווים היום פריחה מדהימה. יש קיבוצים שצמחו משמעותית בעקבות התנהלות נכונה והשקעות חדשות. וקיבוצים אחרים עדיין יושבים על הגדר: המפעל שלהם מדשדש, ואת רווחיהם הם משקיעים חזרה במפעל או לא משקיעים כלל, ולכן הם לא מייצרים עוד אפיקי הכנסה".
"אחרי שהוחלט על מכירה נוספת של 25% ממניות מפעל אפימילק שבבעלות הקיבוץ לקרן פורטיסימו, עלה הצורך בניהול תהליך קבלת החלטה מה לעשות עם הכסף מהמכירה", אומר אמיר רומנו, חבר קיבוץ אפיקים ומי שמכהן בתפקיד יו"ר הקיבוץ. "מצד אחד, רצינו להשלים תהליכים ארוכי טווח, כמו שיוך דירות, ייעוד תקציבים לתשתיות והשקעת כסף במגזר העסקי לטובת פיתוח עתידי, כי זה מנוע הצמיחה שלנו; מצד שני, רצינו גם לחלק כסף לחברי הקיבוץ, כדי שגם הם יוכלו ליהנות ממנו".
"אבל מה קורה בעת משבר, כאשר העסקים לא יכולים לכסות את ההוצאות, למשל אם יש ענף שחווה ירידה או אם מתרחש אירוע כמו הקורונה בקיבוצים שהם מבוססי תיירות? על הקיבוצים לעסוק בשאלה 'איך להפוך את הקהילה לישות כלכלית עצמאית שמקטינה את ההסתמכות שלה על העסקים בקיבוץ והיא יעילה יותר מבחינה כספית?'".
ברזילי ממשיכה: "שיפור התהליכים אינו בשביל להעלות מחירים וליצור עוד רווח, אלא בשביל למנוע בזבוז, לנצל משאבים ולמנף את התקציב למקומות טובים יותר. פינת החי תישאר חינוכית אם יגדירו אותה ככזו. והמרכולית לא צריכה להעלות מחירים ולעשות רווח על גבו של החבר, אלא לשמור על איזון, לצמצם הפסדים ולהעלות את רמת השירות. אנחנו רואים הרבה מאוד כסף שמתבזבז על פחת ועל קבלת החלטות לא נכונה, ואת הכסף הזה ניתן לחסוך ולנתב לרווחת הקהילה. למה שלא ייקחו אותו ויקימו מועדון לסרטים ולהופעות תרבות?".
עובד מוסיף: "מעבר לצמצום הפסדים, כל קיבוץ צריך לחשוב איך ניתן לפתח את העסקים, כדי שימשיכו לשרת את הקהילה ויגדילו את היכולות הכלכליות שלה. לדוגמה, אפשר להחליט שהשכרות המבנים לענפים קטנים ולמגורי תושבי חוץ יהיו משויכות לקהילה, וכך יהיה לקהילה מקור כספי קבוע והיא לא תסתמך אך ורק על העסקים בקיבוץ שיעבירו תקציב".
בתפיסה הקיבוצית יש עוד ענפים שלא אמורים להיות רווחיים, כמו המכבסה או מערכת הבריאות. עובד מסביר: "התפיסה של ההנהלה הכלכלית היא שהקהילה צריכה לספק את השירותים של חדר האוכל המסובסד, מרפאת השיניים והמכבסה. המשאבים לכך יכולים להגיע מצמצום העלויות וההוצאות או מהגדלה של מקורות רווח בענפים קיימים".
"הרעיון הוא להבין אילו ענפים מניבים", מוסיפה ברזילי. "אפשר לפתוח בית אבות או בית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, שמתאימים מאוד לתפיסה החברתית־קיבוצית, והדיירים יכניסו כסף לקיבוץ. כך גם ישמרו על בית בסטנדרט גבוה, כי יש לו מקורות כלכליים יציבים, וגם יתאפשר כיסוי של הוצאות קהילה".
ברזילי אומרת: "אני מבינה את חברי הקיבוץ, ואפשר למצוא פתרונות לשיפור אפקטיביות שיניבו כסף ויממנו את הקהילה בגבולות הגזרה שחשובים לה. אנחנו לומדים מהו קודש הקודשים של כל קיבוץ ולא נוגעים בו, אבל כן יכולים לתת רעיונות ופתרונות ולפתוח את הראש בחשיבה על שיפור והתייעלות תוך כדי מתן ביטחון שהדבר לא פוגע באיכות החיים של החברים או בערכים הקיבוציים. התהליכים לא מתייחסים רק לכסף, אלא גם מתאימים לקיבוץ בלי לפגוע בתרבות שלו".
ברזילי מוסיפה: "החברים מבינים שאי אפשר ללכת נגד המגמות מסביב, ודווקא כדי שהקיבוץ יצליח להתמודד עם האתגרים ולשמר את הקיבוציות ואת הערכים, דרושה עבודה של ייעוץ ארגוני וניהול השינוי לצד הייעוץ הפיננסי. ככלל, המפתח להצלחה במהלכים של השקעות ושל שיפור אפקטיביות ותהליכים בקיבוץ הוא בשינוי הארגוני ובליווי השינוי בהיבט של ההון האנושי. רק כך אפשר להגדיר את התרבות שחשוב להם לשמור עליה, להבין לאן הם היו רוצים לקחת את הקיבוץ ולעשות זאת במסגרת שיח אמיתי, משתף ושקוף. צריך להיות רגישים מאוד, בייחוד עם ותיקי הקיבוץ, כדי להקשיב להם ולהסביר את הצורך בשינוי".
עובד מסכם: "חיסכון בקהילה יכול להוביל לשיפור היכולות התזרימיות של הקיבוץ. נכון שצריך לוודא שכל התחייבויות העבר מולאו או ימולאו, אבל בה בעת צריך לחשוב גם על העתיד. בסופו של דבר הקיבוצים יקבלו את ההחלטות שנכונות להם, אבל כדי שזה יקרה, כל קיבוץ צריך לדאוג לחוסן הפיננסי שלו".
התרעות פיקוד העורף