לפני כ־20 שנים החליטה ד"ר נאוה מיכאל־צברי, נכדתם של מייסדי קבוצת שטראוס ובתה של רעיה שטראוס, למכור את מניותיה בחברה, לעבור לעולם האקדמיה ולהתמקד (ממש לא במקרה) בתחום חקר עסקים משפחתיים. כיום היא מנהלת מרכז רעיה שטראוס לחקר עסקים משפחתיים בפקולטה לניהול על שם קולר באוניברסיטת תל אביב ומנהלת אקדמית של תוכנית העסק המשפחתי בלהב - פיתוח מנהלים.
"ההגדרה של עסק משפחתי", אומרת מיכאל־צברי, "זו הגדרה ש־20 שנה החוקרים התלבטו לגביה, הציעו המון הצעות ולא הגיעו להצעה אחת המקובלת על כולם. אחת הסיבות לכך היא שהיום אפילו הגדרה של משפחה היא מאוד נזילה. לגבי עסקים משפחתיים שלא נמצאים בבורסה, ההגדרה המקובלת היא שיש השפעה משמעותית של המשפחה (שהיא גם בעלים) על הניהול של החברה ושיש כוונה להוריש את העסק לדור הבא. ואילו לגבי חברות ציבוריות, לפני ארבע שנים שכנענו את הבורסה לניירות ערך לעשות אינדקס על החברות המשפחתיות הציבוריות שיש בבורסה. זה נקרא תל אביב פמילי. מרכז שטראוס הגדיר שחברה ציבורית משפחתית בבורסה הישראלית היא כזו שיש בה לפחות שלושה בני משפחה שעובדים יחד ושגם מדווחים לבורסה, ולפחות 40% בעלות. ההגדרות האלה משתנות ממדינה למדינה".
לדברי מיכאל־צברי, עדיין לא נעשה בישראל איסוף נתונים מסודר לגבי השאלה האם מספר העסקים המשפחתיים בישראל גדל או קטן עם השנים. "אני מאוד מקווה לעשות את זה", היא אומרת. "בכל העולם אגב, תמיד חשבו שאולי הניהול המקצועי, המתקדם, החדש, יגרום לכך שעסקים משפחתיים ייעלמו מהעולם. אבל בפועל זה לא מה שקורה. יש למשל מקומות, כמו בבריטניה, שכמעט ואין חברות משפחתיות בבורסה, כי יש שם תנאים מאוד קשים לכניסה לבורסה לחברות משפחתיות. יש מדינות שיש בהן יותר עסקים משפחתיים מאשר במדינות אחרות, אבל בסך הכל זו תופעה מאוד נפוצה בכל העולם".
מיכאל־צברי בטוחה שכדי לצלוח ניהול עסק משפחתי, צריך ללמוד זאת. "בקורסים שלי אני בכלל לא מדברת על שיווק או אסטרטגיה עסקית או כספים. אני לא מדברת על שום דבר שמדברים עליו בפקולטה לניהול", היא אומרת. "אני רק מדברת על מה שמיוחד לעסק המשפחתי והקשר בין המשפחה והעסק. משפחות אומרות לי שזה מציל אותן, משנה אותן, גורם להן לחשוב על העתיד, לחשוב על הכלים הנכונים איך לעשות העברה בין־דורית. אני עוזרת למשפחות האלה לשמור על השלום ולפתח גם את המשפחה וגם את העסק".
התרעות פיקוד העורף