כלומר, במקרים מסוימים קבלנים לוקחים פרויקט חדש במחיר הפסדי כדי לממן התחייבויות מפרויקט קודם. "זו לא טיפשות, זו הטיה מתועדת. בארי סטאו תיאר אותה כבר ב-1976 כ'הסלמת מחויבות': מי שכבר השקיע בפרויקט תקוע נוטה להזרים אליו עוד, ולקחת עוד סיכון, דווקא כשהוא אחראי אישית לכישלון, במקום לחתוך בהפסד".
ההתחדשות העירונית מגדילה את החשיפה
בשנת 2025 נמכרו בישראל פחות מ-85 אלף דירות, נתון שמשקף שפל של שני עשורים. כ-22% מהדירות שנמכרו היו בפרויקטים של התחדשות עירונית, לצד כ-28% מהתחלות הבנייה וכ-35% מהיתרי הבנייה.
"זה אומר שכ-18,700 משקי בית, עשרות אלפי נפש, קשרו בשנה אחת בלבד את קורת הגג שלהם לפרויקט שהשלמתו תלויה בדבר אחד: שהקבלן יישאר על הרגליים - וזה קרה בדיוק בשנה שבה כ-800 קבלני ביצוע קרסו. בפינוי-בינוי החשיפה כבר לא כספית בלבד: המשפחה פינתה את דירתה הישנה, לעיתים כבר ראתה אותה נהרסת, עוד לפני שהחדשה קיימת", אומר.
במקרים כאלה עלולים הרוכשים להידרש לתשלומים נוספים כדי לאפשר את השלמת הבנייה. בפרויקטים של פינוי-בינוי עלולה להתעורר גם בעיה עם ערבויות השכירות, שנועדו לממן דיור חלופי בתקופת העבודות. כאשר פרויקט נתקע למשך שנים, ההגנה הקיימת עלולה שלא להספיק לכל תקופת העיכוב.
המצב מורכב יותר כאשר ערבות אינה אוטונומית, תוקפה פג או זכויות מסוימות לא נרשמו כראוי. במקרים כאלה עלולים בעלי הדירות להפוך לנושים לצד הבנקים, הספקים וגורמים נוספים. "החוק הישראלי עדיין לוקה בחסר: הוא יודע להחזיר כסף, אבל לא יודע להחזיר בית", אומר ליבוביץ.
ליבוביץ מפנה אחריות גם ליזמים ולבנקים המלווים. לדבריו, הורדת מחיר הביצוע אל מתחת לעלות אינה מבטלת את הסיכון אלא מעבירה אותו לשלבים מאוחרים יותר של הפרויקט, שבהם הנזק עלול להיות גדול יותר.
התרעות פיקוד העורף