שכונת נאות שמיר ברמלה שנחשבת לשכונת הדגל של העיר, הוקמה כהבטחה גדולה: שכונה מודרנית וצעירה שנועדה למשוך משפחות חדשות ולשנות את פני האזור כולו. עם כ-3,700 יחידות דיור, מרכזי מסחר, מוסדות חינוך, פארקים ונגישות אסטרטגית לכביש 431, הפכה השכונה בתוך שנים ספורות לאחת המבוקשות באזור.
בקרב קבוצות התושבים ברשתות החברתיות, הטענות והתלונות תופסות נפח משמעותי מהשיח הקהילתי. "יש הרבה על מה לדבר בשכונה הזאת: חיסולי חשבונות, יריות, שריפת מכוניות, רכבים שחוסמים, מצוקת חניות ועוד. בינתיים שום דבר לא נפתר ורק נעשה יותר גרוע", כתב אחד התושבים.
אחר החריף את הטון, "שכונת הזבל, לא שכונת הדגל. תעשו את טעות חייכם אם תעברו לשכונה הזאת. גרים בה ורק מחפשים לברוח". תושבת נוספת כתבה: "לא כל הנוצץ זהב. בניינים חדשים זה סבבה, אבל איפה החניה? איפה הקריוקי בלי הפסקה? איפה האלימות ובעיקר הפשיעה?".
"הרבה ערסים, מתבטא בעיקר בהתנהגות ברברית בכביש, לפנות בוקר מואזין, בערב יריות מהכפר, ומסוק מעל הכפר בערך כל יומיים.. כיף ש-431 קרוב יש הרבה אנשים טובים אבל המעט שלא ממש עושים את ההבדל, הגענו לפני 3 שנים ומחפשים לחזור לבאר יעקב", גולש נוסף כתב.
"הכל תלוי בכם כמה אתם מסוגלים לספוג, יש פה המון אנשים טובים אבל המעט הדוחה הורס את כל האווירה, שכונה שהייתה יכולה להיות מיליון דולר... לא הייתי נותן לילדים שלי לעבור כביש פה לבד. 4 שנים הגיעו מים עד נפש וזהו יורדים מהשכונה הזאת, סופר מאפייה וקיוסק יש בכל מקום".
"אם את לא גרה ברמלה מציעה לך לא לעבור", כתבה אחת הגולשות למתעניינת שביקשה חוות דעת, "בטח לא עם ילדים מתבגרים, הזול יכול לעלות לך ביוקר, עצוב לי שאני כותבת את זה בתור תושבת רמלה אך לצערי אין כבר ביטחון".
עם זאת, חשוב לציין כי השיח אינו חד-מימדי. לצד הביקורת הנוקבת, תושבים רבים מדגישים כי עבור משפחות צעירות, השכונה עדיין מהווה הזדמנות טובה לרכישת דירה חדשה במחיר נגיש יחסית, בסביבה עם יתרונות משמעותיים.
אחד ההסברים להיצע הדירות הגבוה למכירה הוא גל יציאת הדירות שנרכשו במסגרת תוכנית "מחיר למשתכן" לשוק החופשי. בנאות שמיר שווקה כמות משמעותית של דירות במסגרת התוכנית, וכאשר הסתיימה תקופת ההגבלה על מכירתן, רבים מהזוכים בחרו לממש את הנכס. אחרים העדיפו שלא להתגורר בשכונה כלל, אלא להפוך למשכירים ולהציע את הדירות בשוק השכירות.
אבל בשוק השכירות התמונה שונה לחלוטין. נכון לכתיבת שורות אלו, ביד2 מפורסמות כ־20 דירות בלבד להשכרה, ובמדלן לא מופיעה אף דירה זמינה. התוצאה: ביקוש גבוה מאוד שמאפשר לבעלי הדירות לדרוש מחירי שכירות גבוהים.
לשיטתו, המאפיינים שנתפסים על ידי חלק מהתושבים כמטרד, מקבלים פרשנות אחרת. "זו שכונת הדגל של רמלה. זה אזור תוסס, יש הרבה צעירים, אנשים עם שמחת חיים. הקריוקי הוא חלק מהאווירה".
לדבריו, "זו שכונה מאוד מבוקשת. היא קרובה לצירי תנועה מרכזיים, יש בה מרכזים מסחריים, סופרים וכל השירותים שתושבים צריכים. מבחינת איכות החיים, הרבה משפחות מרגישות שהיתרונות עדיין עולים על החסרונות". עם זאת, הוא מודה כי קיימות בעיות. "מצוקת החניה היא תלונה שאנחנו שומעים כל הזמן. יש פתרונות חלקיים באזור יעקב דורי וחיים לסקוב, אבל זה עדיין רחוק מלהספיק. הייתי שמח לראות עוד מקומות חניה".
בעניין שוק השכירות, מסביר לזרוביץ' כי הפער נובע גם מהמצב המקרו-כלכלי, "שוק המכירות עדיין מתאושש מתקופה ארוכה של חוסר ודאות. מי שמתמחר נכון ומציג את הדירה בצורה מקצועית מצליח למכור, אבל זה דורש סבלנות. בשכירות, לעומת זאת, מסתערים על כל דירה שיוצאת, יש ממש מצוקת דירות להשכרה בשכונה".
לדבריו, גם קהל הרוכשים מגוון במיוחד. "יש לי לקוחות מהצפון ומהדרום, או כאלה מתוך רמלה שרוצים להשתדרג לשכונה החדשה, או כאלה שגרים במודיעין, ולצערם אין אפשרות לקנות דירה שם. אז הם הולכים לקרוב ביותר שהם יכולים לקנות בו". להערכתו, כיום החלוקה בין רוכשים למגורים לבין משקיעים עומדת על כ-50% לכל קבוצה.
גם רמות המחירים מסבירות מדוע הביקוש נמשך. לדבריו, דירת שלושה חדרים בשכונה נמכרת החל מכ-1.75 מיליון שקל, בעוד דירת חמישה חדרים נמכרת בממוצע בכ-2.1 עד 2.15 מיליון שקל, כאשר דירות בפרויקטי בוטיק או עם מפרט משודרג עשויות להגיע גם ל-2.5 מיליון שקל ואף יותר.
היו פעם תלונות על רעש, קריוקי והשכנים, אבל דווקא אני רואה שהפרספקטיבה השתנתה ואנשים מתחילים לדבר טוב על השכונה בשנה האחרונה", אומר ליאור גז, מחברת צעדים נדל״ן ופיננסים.
לדבריו, אחד ההסברים לביקוש החריג בשוק השכירות הוא שינוי בתפיסת ההשקעות של הדור הצעיר. "פעם החלום היה לקנות דירה, היום הרבה צעירים מעדיפים להשאיר את ההון העצמי שלהם נזיל ולהשקיע אותו בשוק ההון", הוא אומר. מצד שני מי שכן מחליט להשקיע ברכישת נכס ולהשכיר בשכונה, לא מתקשה למצוא שוכר. "אם מפרסמים דירה במחיר ריאלי, היא יכולה להיחטף בתוך ימים בודדים, ולעיתים אפילו בתוך שעות".
יחד עם זאת להערכתו, רוב רוכשי הדירות כיום אינם משקיעים אלא דווקא משפרי דיור, בעיקר מרמלה, לוד והסביבה. "מי שנכנס לנאות שמיר לא מרגיש שהוא ברמלה. זו לא רמלה שאני גדלתי בה", הוא אומר. "יש כאן מרכז מסחרי, פארקים, ואווירה אחרת לגמרי. גם רמלאים שגרים בעיר עשרות שנים נכנסים לשכונה ואומרים: 'לא יאמן שזו רמלה'. יש גם כאלה שהתלבטו בין נאות שמיר לבאר יעקב. זה אפילו קצת מצחיק, כי אתה רק חוצה את הכביש לבאר יעקב וצריך להוסיף עוד חצי מיליון שקל".
לדבריו, "רוב הדירות להשכרה הם בעיקר זוכי "מחיר למשתכן", שניסו את החיים בשכונה, פחות התחברו, או שהגיעו מערים אחרות. יש כאלה שזכו בדירה פה אבל בכלל גרים בירושלים, ומעדיפים להישאר קרובים למשפחה, אז הם משכירים את הדירה".
הבדלי הגישות נוגעים לעיתים גם לאופן שבו מפרשים אירועים בשטח. מתווך נוסף, המתגורר בשכונה ובחר להישאר בעילום שם, טוען כי חלק מהביקורת מועצמת באופן מלאכותי. "הדברים קיימים, אבל לא ברמה הקיצונית שמוצגת החוצה. אנחנו ישראלים, אנחנו מוחצנים ולפעמים דברים יוצאים החוצה בצורה גדולה מכפי שהם באמת". הוא מוסיף כי במסגרת עבודתו הוא נתקל לא פעם ברוכשים פוטנציאליים שמגיעים עם חששות המבוססים בעיקר על שמועות ברשתות החברתיות.
גם הוא מציין כי אחד הגורמים המרכזיים לביקוש בשכונה הוא פערי המחירים מול ערים סמוכות. "אני חייב לציין שרמלה זה מרכז הארץ. היא קרובה לתל אביב, לירושלים ולכל מקום, והמחירים בשכונה עדיין מאפשרים לרוכשים לקבל דירה חדשה במחיר נגיש יותר ביחס לסביבה. בבאר יעקב ובראשון לציון אנחנו כבר מדברים על דירת ארבעה חדרים ב-700-800 אלף ש"ח יותר".
הוא משער כי חלק מהפער בין התדמית של השכונה לבין המציאות נובע בעיקר מהבדלים בסגנון החיים של מי שמגיעים אליה מערים אחרות, ומתקשים להסתגל לאופי השכונה. "יש אנשים שרגילים לרמת חיים אחרת, אולי יותר שקטה, כמו ראש העין או ראשון לציון".
בהתייחסו לאירועים הפליליים שהתרחשו בשכונה, לטענתו הם אינם משקפים את חיי היומיום של התושבים. עם זאת, הוא מודה כי קיימים לעיתים אירועים חריגים בשכונה, בין היתר בשל הקרבה לאזורים בהם קיימים סכסוכים פליליים. "אם אני אגיד שאין דברים כאלה בכלל, זה לא נכון. לפעמים יש חתונות ושומעים יריות באוויר, יש את הדברים האלה, אבל זה כמו בכל עיר מעורבת", הוא אומר, ומוסיף כי גם בקרב התושבים מדובר במציאות שאליה התרגלו, "לגבי השכנים, אני אגיד חד-משמעית, כולם רגילים לזה. מתרגלים לזה עם הזמן".