מה הופך רחוב לכזה שאנשים לא רק עוברים בו, אלא רוצים ללכת בו, לשבת בו ואפילו לבחור בו בדרך ליעד אחר? מינהל התכנון ניסה לענות על השאלה הזאת במהלך דו-שלבי: תחילה ביקש מאלפי ישראלים לבחור את הרחוב האהוב עליהם, ובהמשך פירק 18 מהרחובות שנבחרו לגורמים – מרוחב המדרכה והמרחק בין הצמתים ועד גודל המגרשים, הצל שמייצרים העצים והקשר שבין חזיתות הבניינים להולך הרגל.
הדירוג עצמו נולד מסקר מקוון שנערך במשך חודש, מ-23 בדצמבר 2024 ועד 23 בינואר 2025. לאחר טיוב הנתונים נותרו 2,808 תשובות, כאשר המשתתפים התבקשו לסמן במפה רחוב אהוב ולהסביר את בחירתם. בסך הכול הוזכרו יותר מ-800 רחובות ברחבי הארץ.
הרחובות הטובים ביותר
בתחתית הדירוג
בקצה השני של 18 הרחובות שנבחרו למחקר המעמיק נמצא רחוב פלורנטין בתל אביב, שדורג במקום ה-48 בסקר המקורי. מעליו נמצאים עמק החולה במודיעין במקום ה-31, דרך הרכבת בירושלים במקום ה-24 וסירקין בחיפה במקום ה-22. עם זאת, אין פירוש הדבר שמדובר ב"רחובות הגרועים בישראל": הסקר ביקש מהציבור לבחור רחובות אהובים, ומינהל התכנון בחר 18 מקרי מבחן גם לפי סוג הרחוב והפיזור הגיאוגרפי. לכן פלורנטין, למשל, נכלל דווקא כדוגמה למדרחוב בעל דופן פעילה, מסחר וחיי רחוב – אף שמיקומו בדירוג הכללי היה נמוך יחסית.
הדירוג המלא
מה משותף לרחובות שהישראלים אוהבים?
עוד לפני הניתוח הפיזי של הרחובות, הסקר המקורי סיפק תשובה ברורה למדי לשאלה מה הציבור מחפש. כאשר המשתתפים הסבירו מדוע בחרו ברחוב מסוים, 50.04% הזכירו הצללה, עצים וצמחייה. אחריהם הגיעו תחבורה ציבורית, שבילי אופניים וחיבוריות עם 33.94%; עירוב שימושים והיצע שירותים עם 28.85%; שקט, ביטחון ונוחות הליכה עם 23.33%; וקנה מידה אנושי ושקט יחסי עם 18.8%. תחושת קהילה וחיים חברתיים הופיעה אצל 16.77% מהמשיבים, חיבור לטבע ולנוף אצל 16.1%, ולצדם הוזכרו גם זהות היסטורית ואדריכלית, תחזוקה וניקיון, נוסטלגיה וזיכרונות אישיים.
בשאלה נפרדת, שבה התבקשו המשתתפים לבחור מתוך אלמנטים קונקרטיים שהופכים רחוב לטוב, שוב ניצבו עצים וצמחייה במקום הראשון עם 15.36% מכלל הסימונים. אחריהם הגיעו מיקום טוב בעיר – 10.66%, חנויות, עסקים ומקומות בילוי – 10.59%, נוחות הליכה ומדרכות – 9.75%, וצל – 8.61%. חזיתות ובניינים, תנועת אנשים, תחבורה ציבורית, מקומות ישיבה, מבנים היסטוריים ותחושת ביטחון הגיעו בהמשך.
והחניה? דווקא הנושא שמסוגל להצית ישיבות מועצה ומאבקים שכונתיים הגיע כמעט לסוף: 1.92% בלבד מהסימונים. כשמחברים עצים וצמחייה עם הצל, הם מהווים יחד כמעט רבע מכלל האלמנטים שסומנו. גם המילים שהמשיבים בחרו כדי לתאר את הרחובות מספרות סיפור דומה: "ירוק" ו"נעים" היו שתי המילים השכיחות ביותר, עם 11.93% כל אחת.
העובדה שחניה כמעט לא נתפסה כמרכיב שהופך רחוב ל"טוב" אינה אומרת שאין תלונות עליה. כשנשאלו כיצד היו משפרים את הרחוב שבחרו, כ-45% מהתשובות עסקו בהליכתיות ובתחבורה: 17% ביקשו לשפר מדרכות ותשתיות, 13% להוסיף או לשפר שבילי אופניים, 11.5% עסקו בחניה ו-4.1% בתחבורה ציבורית. עוד כ-24% מהתשובות עסקו בעצים, הצללה וריהוט רחוב, ובראשן תוספת עצים וצל – 19.5%. תחזוקה ושימור היו כ-11%, מסחר ופעילות כ-10%, ואילו 8.7% אמרו למעשה: אל תשנו דבר. גם השימוש ברחובות מלמד שהם אינם רק נתיב מעבר.
כ-24.9% מהסימונים היו עבור בילוי, 18.76% למגורים, 16.94% לקניות, 12.45% למפגש עם חברים ו-12.21% לסידורים. חלק מהמשיבים אף סיפרו שהם בוחרים במכוון לעבור דרך רחוב מסוים גם כאשר קיימות חלופות אחרות – פשוט משום שהדרך בו נעימה יותר.
אחת המסקנות היותר משמעותיות של העבודה מופנית דווקא למתכננים. שני טיפוסים שמופיעים שוב ושוב בין הרחובות שהציבור אוהב – השדרה העירונית הקלאסית והרחוב המסחרי השכונתי הצר – אינם שכיחים כיום בתכנון חדש. בשדרה הקלאסית הולך הרגל ממוקם פיזית במרכז הרחוב, בין שורות עצים, ואילו בתכנון עכשווי נפוצה יותר העדפה למדרכות רחבות בשוליים. גם הרחוב המסחרי הצר של 12–14 מטר כמעט ואינו מיוצר כיום בפרויקטים חדשים. מינהל התכנון מציע לבחון מחדש את הטיפוסים האלה כחלק מארגז הכלים התכנוני.
ויש גם כוכבית גדולה ליד הדירוג
למרות הכותרת "הרחובות הטובים", חשוב לא להפוך את התוצאות למדד מדעי של איכות כל רחובות ישראל. הסקר המקורי אינו מדגם מייצג: כ-25.85% מהמשיבים היו מתל אביב-יפו, וכ-40% מכלל המשתתפים הגיעו ממטרופולין תל אביב. הפריפריה הייתה מיוצגת בחסר, וכך גם החברה הערבית, שממנה הגיע פחות מאחוז אחד מהמשיבים. רוב קל של המשתתפים היו נשים, וכ-65% היו בני 31–60.
גם מינהל התכנון עצמו מדגיש כי 18 הרחובות אינם מדגם אמפירי מייצג של כל רחובות ישראל. הם מקרי מבחן שנועדו לזהות עקרונות חוזרים ולהרחיב את מגוון האפשרויות למתכננים. בסופו של דבר, העבודה לא מנסחת "מתכון" אחד לרחוב מושלם. היא מצביעה על כמה דברים שחוזרים שוב ושוב: צל, עצים, מדרכות שמקבלות נתח משמעותי מהמרחב, מרחקים קצרים יחסית בין צמתים, מגרשים קטנים, קנה מידה אנושי וחזיתות שמדברות עם הרחוב במקום להפנות אליו קיר אטום.
התרעות פיקוד העורף