המגרש מושא התביעה הוקצה לחברת "מוניטין" בשנות ה-70, בפטור ממכרז, לצורך הקמת מבני תעשייה ומלאכה. אולם החל משנת 2005 השכירה החברה את המגרש לחברת שלמה סיקסט, שהשתמשה בו לתצוגה ולמכירה של מכוניות.
לטענת רמ"י, מדובר בשימוש מסחרי החורג מהשימוש שהותר בהסכם הפיתוח, ולכן חייבה את מוניטין בדמי שימוש. מנגד, טענה חברת מוניטין כי השימוש שנעשה במגרש היה מותר לפי הסכם הפיתוח ולפי התב"ע, ולכן דרשה להשיב לה את הכספים ששילמה.
בתחילה נתבעו כ-3.5 מיליון שקל בגין דמי שימוש עבור התקופה שבין 2012-2019, וכן כ-5 מיליון שקל בגין דמי חכירה בעקבות שינוי ייעוד המגרש למסחר.
בהמשך נמחק הסעד הנוגע ל-5 מיליון שקל, והצדדים הסכימו לצמצם את המחלוקת לשאלה אחת: האם לפני 2019 זכויות מוניטין במגרש היו מוגבלות לתעשייה ולמלאכה, או שהן אפשרו גם שימוש מסחרי.
בית המשפט: "החוטא יצא נשכר"
עוד נקבע כי חברת מוניטין ידעה שאינה רשאית לעשות במגרש שימוש מסחרי ואף התחייבה לכך במפורש. בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה העובדה שרמ"י לא דרשה במשך שנים תשלום עבור השימוש החורג מונעת ממנה לגבות אותו בהמשך.
"העובדה שמוניטין השתמשה לאורך השנים במגרש ללא קבלת אישור הנתבעת, גרמה לכך שחוטא יצא נשכר, בדרך של הפרה נמשכת וללא תשלום נלווה, וללא עמידה בתבחינים שבהם נדרש לעמוד כל אדם בהתקשרותו עם הנתבעת", נכתב בפסק הדין.
לפי פסק הדין, גם היעדר אכיפה במשך שנים אינו הופך את השימוש המסחרי למותר מבחינה חוזית. בית המשפט קבע כי רמ"י אינה רשאית להתיר לחברה שימוש במגרש בניגוד לתנאי הסכם הפיתוח, וכי גביית תשלום עבור שימוש החורג מההסכם היא לא רק זכות של רמ"י, אלא גם חובה המוטלת עליה כנאמנה על נכסי הציבור וכספיו.
כמו כן נקבע כי התנהלות חברת מוניטין לוקה בחוסר תום לב. לכן דחה בית המשפט את התביעה במלואה, והתובעים חויבו לשלם לרמ"י הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.
התרעות פיקוד העורף