המצב שבו אדם מדבר עם חבר על יעד חופשה מסוים או על סוג של נעלי ריצה, ומיד לאחר מכן רואה מודעה תואמת בטלפון, מייצר תחושה של מעקב צמוד. התופעה הזו כל כך שכיחה, עד שהיא זכתה לכינוי המקצועי אשליית התדירות, או תופעת באדר מיינהוף.
מדובר במצב פסיכולוגי שבו לאחר שנתקלנו במידע חדש, המוח שלנו מתחיל להבחין בו בכל מקום, למרות שהמידע היה שם גם קודם לכן. עם זאת, קשה לשכנע את הציבור שמדובר בצירוף מקרים בלבד, במיוחד כשמדובר בחברות טכנולוגיה שמחזיקות בכמויות אדירות של מידע אישי.
החברות הגדולות, ובראשן מטה וגוגל, מכחישות כבר שנים רבות ובכל הזדמנות את הטענה שהן משתמשות במיקרופון של המכשיר למטרות פרסום. לפי הצהרותיהן הרשמיות, הן לא מקשיבות לשיחות והן לא מעבירות מידע קולי למפרסמים. המומחים בתחום אבטחת המידע מצדדים בעמדה זו, לא בגלל שהן לא רוצות לעשות זאת, אלא בגלל שזה פשוט לא כלכלי. כדי להקשיב למיליארדי אנשים מסביב לעולם 24 שעות ביממה, נדרש כוח מחשוב עצום שאין לו אח ורע בהיסטוריה.
העלות של עיבוד קול והפיכתו לטקסט ברור במיליארדי מכשירים בו זמנית היא אסטרונומית. מעבר לכך, האזנה קבועה הייתה גורמת לסוללה של המכשיר להתרוקן תוך שעות ספורות, והעלאת קובצי השמע לשרתים הייתה גורמת לצריכת נתונים חריגה שכל משתמש היה מבחין בה מיד. ניתוחים טכנולוגיים שבוצעו על ידי חוקרים הראו שאין זרם נתונים קוליים שיוצא מהמכשיר בזמן שהוא נמצא במצב המתנה בכיס, מה שמוכיח שההאזנה הפיזית לא מתקיימת בפועל.
אם הסלולרי לא מקשיב, אז איך הוא יודע מה אנחנו רוצים? התשובה טמונה בכמות המידע שאנחנו מספקים מרצוננו החופשי. כל פעולה שאנחנו מבצעים ברשת מתועדת ומנותחת. מיקומי ה-GPS שלנו, היסטוריית הגלישה, הפוסטים שסימנו בהם לייק ואפילו משך הזמן שבו עצרנו להסתכל על תמונה מסוימת בפיד, כולם משמשים לבניית פרופיל פסיכולוגי וצרכני מדויק. האלגוריתמים יודעים לשייך אותנו לקבוצות דומות, וכך הם יכולים להניח שאם אנשים עם מאפיינים דומים לשלנו מתעניינים במוצר מסוים, כנראה שגם אנחנו נתעניין בו.
היכולת להצליב נתונים היא הכוח האמיתי של הרשתות החברתיות. אם שני חברים נמצאים באותו מיקום גיאוגרפי במשך שעה, האלגוריתם מבין שהם נפגשו. אם אחד מהם חיפש קודם לכן מידע על מכונות קפה, יש סיכוי של 90% שהנושא עלה בשיחה ביניהם. בתוך כך, המערכת תציג פרסומת למכונת קפה גם לחבר השני, למרות שהוא לא חיפש אותה מעולם. המשתמש המופתע בטוח שהטלפון הקשיב לשיחה, אבל האמת היא שהאלגוריתם פשוט חיבר בין שתי נקודות נתונים קיימות.
למרות שהוכחות להאזנה לא נמצאו, החששות של הציבור מוצדקים בגלל הפרות פרטיות אחרות שהתגלו בעבר. המאבק על הפרטיות הדיגיטלית נמשך, כשחברות הטכנולוגיה מנסות כל העת למצוא דרכים חדשות לעקוב אחר ההתנהגות שלנו מבלי לעבור על החוק או לעורר את חמתם של הרגולטורים. בסופו של דבר, המוח האנושי נוטה לחפש הסברים פשוטים כמו האזנה, אבל המציאות מורכבת הרבה יותר ומבוססת על סטטיסטיקה וניתוח נתונים ברמה שכמעט בלתי אפשרי לתפוס. המערכות הללו מכירות את ההרגלים שלנו טוב יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו, והן לא צריכות לשמוע אותנו מדברים כדי לדעת מה אנחנו מתכננים לקנות מחר בבוקר.
אז איך תוכלו להפחית את היקף המידע שנאסף עליכם? ראשית, מומלץ לעבור על הרשאות האפליקציות שמותקנות במכשיר. בהגדרות מערכת ההפעלה, בין אם מדובר באנדרואיד או ב- iOS ניתן לראות אילו אפליקציות קיבלו גישה למיקרופון ולמיקום. כדאי לבטל את הגישה הזו עבור יישומים שלא זקוקים לה לצורך תפעול בסיסי.
בנוסף, בהגדרות הפרסום במכשיר, ניתן לאפס את מזהה הפרסום או לבטל את האפשרות לפרסום מותאם אישית. הפעולה הזו לא תפסיק את הופעת המודעות, אבל היא תהפוך אותן לפחות מדויקות ומטרידות. צעד נוסף הוא ניקוי היסטוריית הפעילות מחוץ לרשתות החברתיות, כלי שקיים בהגדרות הפרטיות של הפלטפורמות הגדולות כמו פייסבוק. שימוש בדפדפנים ששמים דגש על פרטיות והימנעות מלחיצה על כל מודעה עוזרים גם הם לבלבל את האלגוריתם ולהקשות על בניית הפרופיל המדויק. בסופו של דבר, המערכות הללו מכירות את ההרגלים שלנו טוב יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו, והן לא צריכות לשמוע אותנו מדברים כדי לדעת מה אנחנו מתכננים לקנות מחר בבוקר.
התרעות פיקוד העורף