המירוץ ההנדסי
חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס הודיעה השבוע שהיא בחרה בלונדון כיעד הראשון של "פרויקט סנרייז", יוזמה שנועדה לחבר את החוף המזרחי של אוסטרליה ישירות לערים מרוחקות במיוחד, תחילה לונדון ובהמשך ניו יורק. מכירת הכרטיסים צפויה להתחיל בפברואר 2027, וההמראות הראשונות מתוכננות לאוקטובר של אותה שנה, בכפוף לאישורי רגולציה, השלמת ניסויי טיסה והסמכת המטוסים.
מדובר במהלך שמעסיק את עולם התעופה כבר כמעט עשור. בשנת 2017 הציבה קוואנטס אתגר ליצרניות המטוסים איירבוס ובואינג: לפתח מטוס שיוכל לטוס מסידני וממלבורן ללונדון ולניו יורק ללא עצירה, עם מטען מסחרי אמיתי ולא כטיסת הדגמה ריקה כמעט. בסופו של דבר נבחרה איירבוס, שקיבלה מקוואנטס הזמנה ל-12 מטוסי איירבוס A350-1000ULR, גרסה ייעודית לטווחים ארוכים במיוחד.
המטוס אינו עוד דגם רגיל של איירבוס A350. הוא עבר התאמות מבניות משמעותיות, ובראשן הוספת מכל דלק מרכזי אחורי בנפח של 20 אלף ליטר. התוספת הזו מאריכה את טווח הטיסה בכ-1,000 מייל ימי ומאפשרת למטוס לטוס יותר מ-16 אלף קילומטרים, עד 22 שעות ברצף. המטוס מונע בשני מנועי רולס רויס טרנט XWB-97, ונדרש גם להגדלת משקל ההמראה המרבי ולמערכת ניהול דלק מורכבת יותר, שתצטרך להעביר דלק בין המכלים באופן בטוח לאורך שעות רבות ובתנאי טיסה משתנים.
ההכנות אינן מסתכמות במטוס עצמו. בחודש יוני 2026 ביצע מטוס הניסוי הראשון של הפרויקט, שנושא את מספר הייצור MSN707, את טיסת הבכורה שלו בטולוז שבצרפת. הטיסה נמשכה 3 שעות ו-43 דקות, הגיעה לגובה של מעט יותר מ-41 אלף רגל, ופתחה קמפיין ניסויים והסמכה בן כחודשיים. במהלך הקמפיין נבדקות מערכות הדלק החדשות, משאבות, חיישנים, לחצים, טמפרטורות, מערכת קירור חדשה למטבחי המטוס, אוורור תא הנוסעים ויכולת המטוס לשמור על תנאים נוחים גם בטיסה חריגה באורכה.
אחד האתגרים ההנדסיים המעניינים הוא שהמטוס הנבדק אינו אב טיפוס שיישאר במעבדות החברה, אלא מטוס סדרתי שאמור בהמשך לשאת נוסעים. לכן הותקנו בו אלפי חיישנים ומערכות מדידה באופן שנועד שלא לפגוע בתא הנוסעים העתידי. איירבוס הציבה בתא גם מתקנים המדמים חום גוף של נוסעים, כדי לבדוק כיצד תא מלא יתנהג בטיסה ארוכה במיוחד, ומה יידרש כדי לשמור על טמפרטורה, אוורור ונוחות לאורך כמעט יממה באוויר.
מחלקות פרימיום מרובות, אזור מתיחות ותפריט מאוזן
גם תכנון תא הנוסעים שונה מטיסות רגילות. קוואנטס תפעיל את המטוס בתצורה של 238 מושבים בלבד, צפיפות נמוכה במיוחד למטוס מדגם זה. החלוקה כוללת 6 סוויטות מחלקה ראשונה, 52 מושבי עסקים, 40 מושבי פרימיום אקונומי ו-140 מושבי תיירים, ובהם מושבי אקונומי פלוס. יותר מ-40% מהמושבים יוקצו למחלקות פרימיום, צעד שמלמד על האסטרטגיה המסחרית של החברה: למכור לא רק טיסה, אלא זמן שנחסך וחוויית נסיעה נסבלת יותר במסע קיצוני באורכו.
במרכז המטוס יוקם גם "אזור רווחה" לנוסעים, בין מחלקת הפרימיום אקונומי למחלקת התיירים. האזור יכלול ידיות מתיחה, מסך עם תרגילי תנועה, עמדת שתייה וחטיפים. קוואנטס מתכננת גם תאורה ייעודית שמבוססת על מחזורי ערות ושינה, עם סצנות אור שונות שנועדו להתאים את הגוף לשעון היעד. הארוחות, שעות השינה, התאורה והפעילות בתא אמורות להשתלב בלוח זמנים אחד, שמטרתו להפחית ג'ט לג ועייפות לאחר הנחיתה.
הבסיס המדעי של הפרויקט נבנה לאורך שנים. קוואנטס שיתפה פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת סידני, ובחנה השפעה של תזמון ארוחות, שתייה, פעילות גופנית, חשיפה לאור ושינה על נוסעים וצוותים. כבר בשנת 2019 הפעילה החברה טיסות מחקר ישירות מניו יורק לסידני ומלונדון לסידני, במטוסי בואינג 787-9 עם מספר מצומצם של נוסעים ואנשי צוות. בטיסות אלה נאספו נתונים על ערנות, תנועה, שינה ותחושת נוסעים, במטרה לבנות מודל הפעלה בטוח ונוח יותר לטיסות ארוכות במיוחד.
ההיסטוריה של קוואנטס עם מסלולים ארוכים החלה הרבה לפני עידן הסילון. בשנת 1947 החלה החברה להפעיל את "נתיב הקנגורו" מסידני ללונדון, מסע שנמשך אז ארבעה ימים וכלל שבע עצירות, בין השאר בדרווין, סינגפור, כלכותה, קראצ'י, קהיר ורומא. מאז, כל דור חדש של מטוסים הוריד עוד עצירת ביניים אחת. פרויקט סנרייז נועד להסיר את העצירה האחרונה.
שם הפרויקט אינו מקרי. הוא מתייחס לטיסות "הזריחה הכפולה" של קוואנטס במלחמת העולם השנייה, אז הפעילה החברה מטוסי ים מדגם קטלינה ממערב אוסטרליה לציילון, כיום סרי לנקה, כדי לשמור על קשר אווירי לבריטניה לאחר נפילת סינגפור. הטיסות נשאו לעיתים שלושה נוסעים בלבד וכמות קטנה של דואר, ארכו יותר מ-30 שעות, והנוסעים ראו את השמש זורחת פעמיים במהלך המסע. מבחינת משך השהייה באוויר, אלה עדיין נחשבות מהטיסות המסחריות הארוכות ביותר בהיסטוריה.
בעידן המודרני, השיא הפעיל שייך כיום לסינגפור איירליינס בקו ניו יורק קנדי לסינגפור, מרחק של כ-15,349 קילומטרים בטיסת איירבוס A350-900ULR שנמשכת בממוצע יותר מ-18 שעות. אחריה נמצאת טיסת ניוארק לסינגפור, גם היא של סינגפור איירליינס, במרחק של כ-15,344 קילומטרים. בין הקווים הארוכים הבולטים כיום נמצאים גם אוקלנד לדוחה של קטאר איירווייז, פרת' ללונדון של קוואנטס, מלבורן לדאלאס של קוואנטס, פרת' לפריז, ניו יורק לאוקלנד, אוקלנד לדובאי, לוס אנג'לס לסינגפור, וסן פרנסיסקו לבנגלור.
לקוואנטס כבר יש ניסיון מסחרי בקו ארוך במיוחד: פרת' ללונדון, שהחל לפעול בשנת 2018 ונחשב לאחד הקווים הישירים הארוכים בעולם. אבל סידני ללונדון שונה. המרחק גדול יותר, נתיבי הטיסה מורכבים יותר, וההפעלה תלויה ברוחות עיליות, בעונות השנה, במצב המרחב האווירי ובשיקולי דלק. לפי החברה, בחלק מהמקרים ייעשה שימוש בנתיבים פולריים, בעיקר בחורף של חצי הכדור הצפוני.
יציבות עולמית היא אחד המפתחות להצלחה
המודל הכלכלי של הפרויקט מאתגר לא פחות מההנדסה. קוואנטס תצטרך לשכנע נוסעים לשלם יותר עבור טיסה ללא עצירה. החברה מעריכה שנוסעים עסקיים ונוסעי פרימיום יהיו מוכנים לשלם פרמיה על חיסכון בזמן, ביטול חניית הביניים והפחתת הסיכון לעיכובים, החמצת טיסת המשך או שהייה ממושכת בשדה ביניים. בקווים קיימים כמו פרת' ללונדון, קוואנטס כבר הצליחה לגבות מחיר גבוה יותר מטיסות עם עצירה, והיא מקווה לשחזר את המודל גם כאן.
מנגד, טיסה של כ-20 שעות היא עדיין מבחן קשה לנוסעים ולצוותים. גם עם תאורה חכמה, מושבים משופרים, תפריט מתוזמן ואזור מתיחות, גוף האדם לא תוכנן לישיבה ממושכת בתא מטוס במשך כמעט יממה. ההפעלה תדרוש תכנון קפדני של משמרות צוות, אזורי מנוחה לטייסים ולדיילים, ניטור עייפות, ניהול רפואי של נוסעים בסיכון, והיערכות למצבי חירום רפואיים הרחק משדות תעופה מתאימים.
הפרויקט גם תלוי באישורים רגולטורים וביציבות תפעולית עולמית. שיבושים במרחבים אוויריים, מלחמות, מזג אוויר קיצוני או מגבלות ביטוח עשויים לשנות נתיבים ולפגוע בחיסכון בזמן. קוואנטס כבר נאלצה בעבר לשנות נתיבים בקווים קיימים בשל מתיחות במזרח התיכון, והחברה תצטרך לשמור על גמישות גבוהה גם בפרויקט החדש.
אם הטיסה מסידני ללונדון תצא לדרך כמתוכנן, היא תהיה יותר מעוד קו תעופה. היא תסמן שלב חדש בתחרות בין חברות התעופה, בין טיסות דרך מרכזי מעבר במפרץ הפרסי ובאסיה לבין חיבור ישיר מנקודה לנקודה. במשך שנים הפכו חברות כמו אמירייטס, קטאר איירווייז וסינגפור איירליינס את עצירות הביניים למודל עולמי מצליח. קוואנטס מנסה כעת להחזיר חלק מהנוסעים למודל אחר: פחות שדות, פחות המתנות, פחות החלפות מטוס, ויותר שעות רצופות באוויר.
הצלחת פרויקט סנרייז עשויה לפתוח גם קווים נוספים. אחרי לונדון מתוכננת ניו יורק, ובהמשך ייתכנו יעדים נוספים בצפון אמריקה, אירופה, אפריקה ודרום אמריקה, בהתאם לביקוש ולמספר המטוסים שיימסרו. בעולם שבו מטוסים נעשים חסכוניים יותר, מנועים חזקים יותר ותאי הנוסעים מתוכננים סביב גוף האדם ולא רק סביב מספר המושבים, הטיסה הארוכה בעולם עשויה להפוך ממפגן טכנולוגי לשירות מסחרי קבוע.
התרעות פיקוד העורף