היכולת לעבוד מהבית הפכה למנגנון גמישות מערכתי, כאשר בחודשי שגרה אחוז העובדים מהבית נע סביב 17-20% מכלל המועסקים, והגיע בשיא ל-25% במבצע "עם כלביא". נראה שהניסיון שצברו מעסיקים ועובדים בעבודה מהבית בשנים האחרונות, החל ממגפת הקורונה ועד לשנות המלחמה, הפך למעין "נוהל לעבודה בחירום" זמין ובפריסה רחבה מספיק על פני רוב הענפים כדי לבלום חלק מהנזק הכלכלי בתקופות חירום.
המלחמה השפיעה קשות על התעסוקה ביישובים שפונו ובאזורי הלחימה, במיוחד ביישובי קו העימות בצפון שטרם התאוששו. שיעור התעסוקה שם עומד על 74% בלבד, לעומת 77.6% לפני המלחמה. נראה שמי שספגו את הפגיעה הקשה ביותר הם הגברים: שיעור התעסוקה שלהם ירד מ-79% לפני המלחמה ל-64% בחציון השני של 2025. בנוסף, איכות ואופי התעסוקה ביישובי תנופה נפגעו בצורה משמעותית. ניתן לייחס זאת לריכוזיות הענפית ולתלות הגבוהה בענפי הייצור (תעשייה, בינוי, חקלאות), אשר ככל הנראה מתקשים יותר בהעסקת עובדים בשעת משבר.
התרעות פיקוד העורף