הסודות נחשפים: איך "מנטליסטים" מנחשים שם שחשבת עליו? מצאנו ברשת

הטריק שמאחורי הניחושים של המנטליסט: אדם עולה לבמה, מתבקש לחשוב על שמה של אהבתו הראשונה, ומקפיד שלא לומר אותו בקול. המנטליסט מביט בו, מבקש ממנו להתרכז, משרטט כמה אותיות באוויר ואז מכריז על השם המדויק. המשתתף נדהם, הקהל מריע, ולצופה בבית נדמה שלא נותר הסבר פרט לקריאת מחשבות. סרטון שפורסם ביוטיוב בידי יוצר אלמוני ביוטיוב מציע הסבר אחר לגמרי.

הסרטון, שכותרתו מבטיחה ללמד כיצד לנחש שמות בדומה לאחד המנטליסטים המפורסמים בעולם, נפתח בהצהרה פרודית על קריאת שפת גוף, תקשורת לא מילולית, תפיסה חוץ חושית והשפעה על אנשים. בהמשך מוצג מקבץ קטעים שבהם סושרד מנחש שמות, מספרים, קודים ופרטים אישיים. היוצר מדגיש שהוא משתמש במנטליסט הידוע כדוגמה בולטת לעולם המנטליזם, אבל הטענה המרכזית שלו רחבה יותר: מאחורי ניחושים מדויקים במיוחד עשויה לעמוד הכנה מוקדמת שהקהל כלל לא ראה.

לפי יוצר הסרטון, הסוד המרכזי נעוץ בהכנה המוקדמת: חלק מהמשתתפים נפגשים עם המנטליסט או עם אנשי ההפקה לפני הצילום או בזמן הפסקה. במהלך המפגש הם עשויים להתבקש לכתוב שם, מספר או מילה על פתק, לעיתים בנימוק שהדבר יסייע להם להתרכז או יחסוך זמן בשידור. המידע נשאר לכאורה חסוי, אבל הפתק עצמו יוצר את ההזדמנות להשיג אותו. המנטליסט אף דואג לשאול: "האם נפגשנו בעבר"? והמשתתף משיב: "לא!". המנטליסט ימשיך: "האם דיברנו אי פעם"? המשתתף שוב ישיב בשלילה. אלא שמתברר שאנשי ההפקה הם אלה שדאגו לבצע את התחקיר המוקדם ולהוציא מהמשתתף לפני התוכנית כמה שיותר פרטים אפשריים.

אחת השיטות המוצגות בסרטון מכונה "קריעת אמצע". המשתתף כותב את המילה במרכז דף קטן, מקפל אותו ומוסר אותו למבצע. המנטליסט קורע את הנייר לחתיכות, אבל במהלך הקריעה הוא שומר או חושף לרגע את החלק שעליו נכתבה המילה. ההצצה עשויה להימשך שבריר שנייה ולהיטמע בתוך תנועה טבעית של הידיים, השלכת הפתקים או העברתם למשתתף. מבחינת הקהל, המידע הושמד. מבחינת המבצע, הוא כבר נקלט.

שיטה אחרת נשענת על ארנק או נרתיק שהוכן במיוחד. המשתתף מכניס לתוכו את הפתק, והארנק נראה אטום לחלוטין. מזווית מסוימת, באמצעות חלון נסתר, שכבה מחזירת אור או מנגנון פנימי, המבצע יכול לראות את הכתוב. קיימים גם לוחות כתיבה ופנקסים שמותירים העתק או רושם של הכתב על דף אחר. כך אפשר להציג לקהל פתק מקופל או קרוע, בזמן שהמידע כבר נמצא בידי המנטליסט או עוזר מאחורי הקלעים.

הסרטון מפנה תשומת לב גם לבחירת המילים. מנטליסט עשוי לשאול את המשתתף: "האם אמרת לי את השם?", ולקבל תשובה כנה לחלוטין, לא. אבל השאלה לא בודקת אם המשתתף כתב את השם קודם לכן, אם הציג אותו לאיש צוות או אם מילא שאלון לפני העלייה לבמה. ההבדל הקטן בניסוח יוצר אצל הקהל מסקנה רחבה יותר מזו שהמשתתף אישר בפועל.

יוצר הסרטון מציג קטעים שבהם משתתפים מתחילים להזכיר כתיבה מוקדמת של מילה או מספר, וטוען שהשיחה מוסטת במהירות לנושא אחר. הוא מפרש גם תיעוד מהפסקת צילום כהדגמה להכנה מוקדמת ולהצצה בפתק. אלה טענות של יוצר הסרטון, ולא הוכחה עצמאית לכך שכל קטע שהציג בוצע בשיטה הזאת. גם צפייה חוזרת בתנועות ידיים או בניסוח לא מאפשרת לקבוע בוודאות מה התרחש מאחורי הקלעים.

בעולם המנטליזם, הכנה מוקדמת מוכרת בשם "עבודת טרום מופע". לעיתים המידע נאסף בשיחה תמימה עם אנשי הקהל, ברישום בכניסה, בתחרות מקדימה או בשאלון. כשהפרט נחשף מאוחר יותר על הבמה, מרבית הצופים לא יודעים שנוצר קשר קודם. המשתתף עצמו עשוי לזכור שנשאל שאלה, אבל לא להבין שהשאלה הייתה חלק מהתרגיל המרכזי.

שיטה קרובה מכונה "קריאה חמה", ובה המבצע מחזיק מידע ממשי שנאסף מראש על האדם. בעידן הרשתות החברתיות, פרטים על בני משפחה, מקומות עבודה, חופשות, תחביבים ואירועים משמעותיים זמינים לעיתים בתוך דקות. מנגד, "קריאה קרה" לא דורשת מידע מוקדם. המבצע מציג הערכות בעלות סיכוי גבוה, מתבונן בתגובה, מתקדם כשהוא מזהה אישור ומתרחק במהירות מניחוש שלא פגע. הקהל נוטה לזכור את הפגיעות המרשימות יותר מאשר את ההחטאות.

לא כל אפקט דורש לדעת מראש מה האדם יבחר. לעיתים המבצע גורם לו לבחור את התשובה הרצויה ועדיין להרגיש שהבחירה הייתה חופשית. השיטה מכונה "אילוץ". מחקרים בפסיכולוגיה של הקסמים הראו שמבצע מיומן יכול להבליט קלף למשך זמן מעט ארוך יותר ולגרום לרוב גדול מהנבדקים לבחור בו בלי להבחין בהשפעה. במחקר אחד, 98% מהמשתתפים בחרו בקלף שנועד להיבחר, ורק 9% דיווחו שהבחינו במניפולציה. במחקר אחר, מיקום נוח יותר של קלף הוביל 60% מהמשתתפים לבחור בו, בזמן שהם תיארו את הבחירה כחופשית.

אילוץ יכול להתבצע גם במילים. המבצע מצמצם אפשרויות באמצעות הוראות שנשמעות פתוחות, מדגיש מילים מסוימות, יוצר קצב מהיר או משתמש במה שמכונה "בחירת הקוסם". בשיטה זו, כל תשובה של המשתתף זוכה לפרשנות שמובילה לאותה תוצאה. אם הוא בוחר בחפץ הרצוי, הבחירה נשמרת. אם הוא בוחר בחפץ אחר, המבצע מציג אותו כחפץ שיוצא מהמשחק.

שיטות נוספות כוללות "מסלולי יציאה מרובים", שבהם מוכנות מראש כמה תחזיות והמבצע חושף רק את זו שמתאימה לתוצאה, ו"עיקרון צעד אחד קדימה", שבו התשובה שהושגה בסבב אחד משמשת לחשיפה בסבב הבא. קיימת גם "מציאות כפולה": המשתתף על הבמה מקבל הוראה או חווה אירוע בדרך אחת, בעוד הקהל מקבל סיפור מעט שונה. שני הצדדים משוכנעים שראו את אותו הדבר, למרות שכל אחד קיבל מידע אחר.

גם קריאת תנועות עדינות יכולה לתרום, בעיקר בתרגילים שבהם מחפשים חפץ שהוסתר בחדר. שינוי קל במתח השרירים, בכיוון הגוף, בקצב הנשימה או בהתנגדות היד עשוי להדריך מבצע מיומן. השיטה מוכרת כקריאת שרירים, אבל היא מתאימה יותר לאיתור כיוון או מקום מאשר לניחוש מדויק של שם נדיר שלא נמסר בשום צורה.

החלק האחרון בפאזל הוא ההצגה עצמה. דיבור בטוח, השהיות דרמטיות, תיקונים קטנים שנבלעים בתוך המשפט, מוזיקה, תגובות הקהל ועריכה טלוויזיונית יכולים להפוך תהליך ארוך ומדורג לרגע חד של הצלחה. המנטליסט לא חייב לקרוא מחשבות. הוא צריך לשלוט במידע, בתשומת הלב ובאופן שבו הצופים יזכרו את מה שקרה על הבמה.