"כעובד במטא, אתה חי במציאות שעל הנייר נראית ורודה לחלוטין", הוא אומר למעריב. "אתה מרוויח טוב, מקבל RSU, ובהדרגה מרשה לעצמך לקחת התחייבויות כבדות יותר, משכנתאות גדולות, הלוואות ורמת חיים שהולכת ועולה". לדבריו, הבעיה אינה בהכרח גובה ההכנסה, אלא תחושת הביטחון שהיא מייצרת. כל עוד המשכורת נכנסת, גם התחייבויות גדולות נראות סבירות. "אתה לוקח סיכונים בביטחון מלא, פשוט כי התרגלת שהתזרים תמיד עובד ומכסה על הכל", הוא אומר.
הדברים מתחברים גם לאזהרה שהשמיעה השבוע במעריב אדוה חנקין, מתכננת פיננסית וסוכנת ביטוח פנסיוני. לדבריה, השאלה המרכזית אינה רק מה גובה השכר, אלא כמה זמן יכולה המשפחה להמשיך לתפקד במקרה שבו אחת ההכנסות נפסקת.
"פעם היו שואלים אותי איך להגיע לעצמאות כלכלית בגיל 50", אמרה חנקין. "היום שואלים כמה חודשים המשפחה תוכל להתקיים בלי המשכורת שלי או של אשתי". לדבריה, אפילו הכנסה חודשית של 40 או 50 אלף שקל אינה מבטיחה חסינות, בעיקר כאשר היא מלווה במשכנתה גבוהה, הלוואות ורמת חיים שקשה לצמצם במהירות.
אולם מבחינתו, המערכת היא בעיקר תוצר של בעיה רחבה יותר. "הבנתי שזו לא רק חרדה פרטית, אלא כשל מערכתי", הוא אומר. "משפחות נורמטיביות מקבלות החלטות של מיליוני שקלים שמלוות אותן שנים קדימה, על בסיס תחושת בטן או אקסלים מיושנים".
לדברי כהן, בשלב הזה הבין שהמערכת אינה רק פתרון לצורך אישי, אלא מענה לבעיה רחבה יותר. לכן החליט להשאיר אותה חינמית וללא מודל עסקי. "המטרה החברתית שלי היא להפוך את הבהירות הפיננסית לזכות בסיסית. אני רוצה למנוע מאנשים לעשות טעויות בלתי הפיכות, ולתת להם את השקט הנפשי שנובע מלדעת בדיוק איפה הם עומדים - בלי צורך להיות מומחים לכלכלה".
התרעות פיקוד העורף