העצם שיעשה את דרכו אל הקרקע הירחית הוא השלב העליון המשומש של רקטת פלקון 9, ששוגרה ממרכז החלל קנדי בפלורידה ב-15 בינואר 2025. הרקטה נשאה שתי חלליות פרטיות שיועדו לנחיתה על הירח, בלו גוסט של חברת פיירפליי האמריקנית ורזיליאנס של חברת אייספייס היפנית. לאחר שהחלליות נפרדו ממנה, נותר השלב העליון במסלול גבוה ולא יציב החוצה את מסלול הירח.
אורכו של שלב הרקטה כ-12 מטרים, קוטרו כ-4 מטרים ומשקלו המשוער כ-4 טונות. האנרגיה שתשתחרר ברגע ההתנגשות צפויה להיות דומה לפיצוץ של כ-3 טונות חומר נפץ מסוג טי-אן-טי. לא מדובר במטען נפץ או בפיצוץ מתוכנן, אלא בהפיכת אנרגיית התנועה האדירה לחום, גלי הלם, ריסוק של הרקטה והעפת כמויות גדולות של אדמת ירח.
ההבזק הראשוני צפוי להימשך פחות משנייה. המדענים מעריכים שהוא יהיה חלש יחסית, בין השאר מפני שהרקטה תפגע באזור מואר של הירח והאור המוחזר מפני השטח עלול להסתיר אותו. גם טלסקופ ביתי רגיל לא בהכרח יצליח לקלוט את הרגע עצמו, ובוודאי שלא יהיה ניתן לראותו בעין בלתי מזוינת.
מנגד, העניין העיקרי של החוקרים הוא לא בהבזק אלא בענן שייווצר מיד אחריו. ההתנגשות צפויה להעיף אבק, רסיסי סלע ושברי מתכת לגובה רב מעל הקרקע. מכיוון שכוח המשיכה על הירח חלש פי שישה מזה של כדור הארץ ואין בו אטמוספרה או רוח, החלקיקים עשויים להישאר באוויר במשך דקות ארוכות לפני שייפלו בחזרה אל פני השטח.
הדמיות מחשב שפורסמו לקראת האירוע מציעות שווילון האבק המרכזי עשוי להגיע לגובה של 15 עד 20 קילומטרים. סילון צר יותר של חלקיקים מהירים עשוי, בתרחיש האופטימי, להתרומם לגובה של 75 עד 100 קילומטרים. מאחר שמקום הפגיעה נמצא סמוך לשולי הדיסקה הנראית של הירח, ייתכן שחלק מענן האבק יבלוט מעבר לקצה המואר וייראה על רקע החלל החשוך.
התנאים הטובים ביותר לצפייה צפויים בחלקים המזרחיים של ארצות הברית וקנדה ובאזורים נרחבים בדרום אמריקה, שבהם האירוע יתרחש בשעות החשיכה והירח יהיה מעל האופק. החוקרים מדגישים שגם שם אין ודאות שהענן ייראה. הבהירות המדויקת שלו תלויה בזווית הפגיעה, בהרכב הקרקע, בכיוון שבו תנוע הרקטה ברגע האחרון ובגודל גרגרי האבק שיועפו.
אסטרונומים מקצועיים מתכננים להשתמש במצלמות מהירות המחוברות לטלסקופים, שיצלמו תמונות רבות בכל שנייה. גם אסטרונומים חובבים בעלי ציוד מתאים נקראו לנסות לתעד את האירוע. הצפייה אמורה להימשך גם לאחר רגע ההתנגשות, מאחר שדווקא התפתחות ענן האבק בדקות שלאחר מכן עשויה להיות החלק הברור והחשוב ביותר מבחינה מדעית.
הפגיעה צפויה לחפור מכתש בקוטר של כ-20 עד 30 מטרים ובעומק של כ-5 מטרים. מכתש בגודל כזה קטן מכדי להיראות מכדור הארץ, אבל חלליות המקיפות את הירח יוכלו לצלם אותו. מקפת הירח של נאס"א והחללית הדרום קוריאנית דנורי מתוכננות להשוות תמונות שצולמו לפני האירוע לתמונות שיתקבלו אחריו. דנורי צפויה לחלוף במרחק של קילומטרים ספורים משלב הרקטה כשתי דקות לפני הפגיעה.
זו תהיה הפעם השנייה הידועה שבה שריד של רקטה מתרסק בירח בטעות. במרץ 2022 פגע בצד המרוחק של הירח גוף רקטי שיוחס למשימה סינית ויצר מכתש כפול. מאחר שהפגיעה התרחשה בצד שלא נראה מכדור הארץ, היא לא תועדה בזמן אמת והתגלתה מאוחר יותר בצילומי לוויין.
פגיעות מכוונות של כלי טיס ושרידי רקטות בירח התרחשו בעבר במסגרת ניסויים מדעיים. במהלך תוכנית אפולו ריסקה נאס"א שלבי רקטות וחלקים של רכב הנחיתה על הירח כדי ליצור גלים סיסמיים שנמדדו באמצעות מכשירים שהשאירו האסטרונאוטים. ב-2009 התרסקה החללית אלקרוס סמוך לקוטב הדרומי במסגרת חיפוש אחר קרח מים, ופגיעתה העיפה ענן חומר שנבדק באמצעות מכשירים מדעיים.
הפעם ההתנגשות לא תוכננה, ולדברי מומחי חלל ניתן היה למנוע אותה באמצעות שינוי מסלולו של שלב הרקטה לאחר השיגור והעברתו למסלול יציב סביב השמש. האירוע הנוכחי לא מסכן בני אדם או ציוד, אבל הוא ממחיש את הקושי הגדל בניהול פסולת בחלל שבין כדור הארץ לירח.
החשש צפוי להפוך משמעותי יותר בשנים הקרובות, כשמספר החלליות, הנחתות והלוויינים סביב הירח יגדל. ארצות הברית, סין וחברות מסחריות מתכננות משימות מאוישות והקמת תשתיות ממושכות על פני הירח. חלקיקים שיועפו בהתנגשות דומה עלולים לנוע מאות קילומטרים, לפגוע בציוד, לזהם אזורי מחקר או לסכן אסטרונאוטים הנמצאים מחוץ למבנה מוגן. המדידות שייאספו ביום רביעי ישמשו את החוקרים לבחינת התפזרות השברים ולהיערכות לפגיעות עתידיות.
התרעות פיקוד העורף