בשלב הראשון, מדינות רבות בונות את היכולות באמצעות מיזמים משותפים עם חברות זרות שמביאות איתן ידע וניסיון. בהמשך, הן עשויות להעמיק את הייצור המקומי, באופן עצמאי או במסגרת שותפויות ארוכות טווח.
הבחירה של סרביה בשותף ישראלי משקפת את המעמד שצברה התעשייה הישראלית בתחום, אך גם את השינוי בדרישות הלקוחות. כיום, עסקה ביטחונית יכולה לכלול לא רק אספקת רחפנים אלא גם העברת ידע, הקמת קווי ייצור והכשרת כוח אדם מקומי.
למגמה הזו יש משמעות גם עבור ישראל עצמה. בעוד שבתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים הגדולים קיימות בישראל כבר שנים יכולות פיתוח וייצור משמעותיות, בתחום רחפני ה-ISR, המשמשים למודיעין, תצפית וסיור, עדיין קיימת תלות בפלטפורמות וברכיבים מתוצרת סין. "המציאות הביטחונית ממחישה את הצורך לצמצם את התלות הזאת ולפתח בישראל יכולת מלאה, החל משלב התכנון והפיתוח ועד לייצור סדרתי בהיקפים גדולים, גם של רחפנים קטנים וגם של מערכות גדולות יותר".
ולוריקס פועלת בתחום באמצעות חברת הבת Aero Sentinel, המפתחת ומייצרת בישראל רחפן ISR מקומי. לדברי ברגיל, הצורך בעצמאות תעשייתית אינו מוגבל למערכות הגדולות והיקרות. "עצמאות ביטחונית נמדדת גם ביכולת לייצר מקומית את הכלים שנמצאים בשימוש יומיומי בשטח", הוא אומר.
לדבריו, המלחמות בשנים האחרונות בזירות השונות בעולם כבר ממחישות כי לעיתים דווקא היכולת לייצר באופן עצמאי את הכלים שנמצאים בשימוש שוטף היא זו שעשויה להכריע בין הצלחה לכישלון. מבחינת ישראל, המשמעות היא צמצום התלות במדינות זרות, שעלולות בעת משבר להגביל אספקה, לעכב רכיבים או לחסום גישה לטכנולוגיה, ובתרחיש חמור אף להפוך מגורם מספק לצד שמנגד.