"בין 2014 ל-2024 גדלה אספקת הנחושת בעולם בכ-380 אלף טון לשנה בממוצע, בעוד שהביקוש השוטף גדל בכ-460 אלף טון - וזאת עוד לפני תוספת הביקוש הנובעת מהקמת תשתיות AI. ההערכה היא שמרכזי הנתונים לבדם מוסיפים ביקוש של כ-130 אלף טון נחושת בשנה" אומר אזולאי, ומציין שזה "עוד לפני שמביאים בחשבון האצה נוספת בחשמול או בהוצאות הביטחון, קצב הגידול בביקוש כבר גבוה מקצב התוספת להיצע".
הבעיה היא שנחושת אינה שבב שאפשר לפתוח עבורו פס ייצור חדש בתוך זמן קצר. "בצד ההיצע כמעט שאין אפשרות להגיב במהירות", מסביר אזולאי. לדבריו, איכות העפרות במכרות הקיימים יורדת, ולכן צריך לכרות ולעבד יותר סלע, ולהשתמש ביותר אנרגיה ומים, כדי להפיק אותה כמות מתכת. "פתיחת מכרה חדש עשויה להימשך קרוב לשני עשורים", אומר אזולאי.
מחיר גבוה יותר יכול לעודד מחזור, שימוש בחומרים חלופיים כמו אלומיניום והרחבת מכרות קיימים, "אבל הוא אינו יכול לקצר בן לילה הליכי רישוי, להקים מכרה חדש או ליצור תשתיות חשמל ומים במקום שבו הן אינן קיימות".
אותו תהליך מתרחש בתחום החשמל. דאטה סנטרים זקוקים לחשמל, קווי הולכה, שנאים, טורבינות, מערכות קירור ומתכות בכמויות גדולות. "בארה"ב כבר ניכר שהביקוש לחשמל מתקדם מהר יותר מתוספת כושר הייצור, ובמכרז האחרון של PJM, שמנהלת את אחת מרשתות החשמל הגדולות בארה"ב, נוצר פער של 6.8 ג'יגה-ואט בין כושר הייצור הנדרש לבין ההיצע".
מבחינת אזולאי, זו הנקודה שממחישה עד כמה מהפכת הבינה המלאכותית נשענת על הכלכלה הפיזית. "מהפכת הבינה המלאכותית אינה רק סיפור של שבבים ותוכנה", הוא אומר. "היא יוצרת מחזור השקעות חדש בכלכלה הישנה, חשמל, מתכות, מכרות, ציוד תעשייתי ותשתיות".
התרעות פיקוד העורף