השבוע למדנו כי ממשלת ישראל מעלה הילוך בזירת ההשפעה הדיגיטלית. על פי דיווחים בתקשורת הבינלאומית, הוקם "מכון מחקר״ אמריקאי פיקטיבי שמטרתו להציף מאמרים ברשת ולהטות את תשובותיהם של צ'אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית לטובת הנרטיב הישראלי.
מצד אחד, עצם הפעולה מעיד על יוזמה מבורכת: ישראל מבינה שהזירה התודעתית העבירה את מרכז הכובד שלה אל מנועי הבינה המלאוכתית. מצד שני, המהלך הזה זכה לסיקור שלילי ונרחב בכלי תקשורת מובילים בעולם. מדוע? משום שישראל בחרה לפעול באזור ה“אפור", מאבק בפייק-ניוז המופץ נגדה, באמצעות ערוץ שהוא בעצמו סוג של פייק.
הנדסת AI: הקרב החדש על האמת
במקרה הנידון, הופצה שורה של מאמרים עמוסי נתונים שנשאו כותרות המנוסחות בדיוק כפי שמשתמשים מקלידים בשורת החיפוש: "האם ישראל משתמשת בעינויים?" או "האם קיימת מדיניות הרעבה מכוונת בעזה?". הציפייה הייתה שאלגוריתם יסרוק את התשובות הפרו-ישראליות ויציג אותן כעובדות אובייקטיביות.
המלכוד: אתגר לנושא האמינות
כאשר הפרשה נחשפה, היא מוסגרה בתקשורת העולמית לא כקמפיין הסברה לגיטימי, אלא כ"מבצע השפעה סמוי". ברגע שנוצר מצג שווא של מכון מחקר עצמאי, ללא שמות חוקרים ועם תוכן שנכתב ברובו על ידי AI ,האמינות של המסר נפגעה.
חשוב להבין, ישראל מתמודדת בזירה הדיגיטלית עם עימות א-סימטרי אכזרי. יריבינו מאיראן ועד ארגוני פרוקסי לא בוחלים בשום אמצעי. הם משקרים, קונים ערוצי השפעה, מפעילים צבאות בוטים ופועלים ללא כל רסן נורמטיבי. ישראל, לעומת זאת, ניצבת תחת זכוכית מגדלת ופיקוח בינלאומי תמידי.
מעבר לכך, אנו מתמודדים עם פער תפיסתי מובנה: ישראל מנסה להילחם באמצעות עובדות, בזמן שיריביה מפעילים רגש קמאי. בעידן הפוסט-אמת (Post-Truth), עובדות יבשות לעיתים אינן מספיקות כדי להשפיע על דעת הקהל, אך הפעלת "פייק" נגדי שוחקת את היתרון היחסי היחיד שנשאר לנו: האמינות.
מה עושים מכאן?
כפי שנהוג לומר אצלנו "הטובים לטיס", הגיעה השעה שהמדינה תקצה את מיטב המוחות הטכנולוגיים והאסטרטגיים לטובת שדה הקרב התודעתי. כדי לנצח במערכה הזו, ישראל חייבת לגבש אסטרטגיית-על שתתבסס על ארבעה אדנים מרכזיים:
בסופו של דבר, הקרב על הבינה המלאכותית אינו רק קרב על טריקים אלגוריתמיים, אלא על אמון.
התרעות פיקוד העורף