המפגש איתו במלון הילטון מתרחש ברגע של קפיצת מדרגה טכנולוגית עבור המותג הבריטי: החברה שבנתה את שמה על הנדסה מכנית טהורה, על תעלות אוויר, זרימת נוזלים ומערכות הפרדה ציקלוניות שהחלו עוד בימי שואב האבק DC01 המיתולוגי, מרחיבה כעת את גבולותיה ומשלבת בין חומרה קלאסית לבינה מלאכותית וראייה ממוחשבת.
"מבחינה היסטורית, דייסון התמקדה בחדשנות מכנית", מסביר טרנר בקול שקול ומדוד. "אבל מאז 2017 או 2019 בערך, הסיפור השתנה. הטכנולוגיה המכנית נותרה חיונית, אבל כדי לפתור בעיות בדרכים חדשות, אנחנו חייבים להתמקד במערכות חיישנים, קישוריות ואינטליגנציית מוצר. תקרא לזה למידת מכונה, AI, או אלגוריתמים, בסוף מדובר באיסוף נתונים ובניית מודלים שמאפשרים למוצר לקבל החלטות מושכלות בזמן אמת".
מוח אוף-ליין
סדרת הרובוטים החדשה של החברה, ובראשה טכנולוגיית ה-Spot and Scrub AI, מצוידת במצלמת HD קדמית המסוגלת לזהות בזמן אמת יותר מ-200 קטגוריות של מכשולים, כתמים, סוגי לכלוך ופסולת. הבחנה זו נעשית ברגע בשניות, עוד בטרם גוף המכשיר חולף על פני העצם.
המערכת יודעת להבדיל בין דגני בוקר שנפלו על הרצפה לבין גוש אבק, ולשנות את התנהגות השאיבה והקרצוף בהתאם. במקרה של כתם עיקש, הרובוט יחזור ויבדוק את המשטח עד 15 פעמים ברציפות כדי לוודא שהוא הוסר, מה שטרנר מכנה "רמת ביטחון פורנזית".
הנוכחות של מצלמה ניידת בבית מחייבת גם אמון במי שמפעיל אותה. טרנר מתאר את הבית כסביבה רגישה מאוד, ומשווה את המצב להכנסת אדם שינקה ובמקביל ישדר את הבית בשידור חי ביוטיוב. מבחינתו, ההגנה על הפרטיות היא חלק מרכזי בתכנון המוצר.
בדייסון בחרו במודע בעיבוד נתונים מקומי לחלוטין. המצלמות מזינות מעבד פנימי, וההחלטות מתקבלות בתוך מה שמוגדר בחברה כסביבת עיבוד מאובטחת על גבי הרובוט.
"המידע הזה לעולם אינו עוזב את המכשיר", מדגיש טרנר. "אנחנו לא משדרים את צילומי המצלמה החוצה לענן, אפילו לא לצורכי אימון אלגוריתמים. החיבור ל-Wi-Fi משמש אך ורק לשליטה באפליקציה ולקביעת לוחות זמנים. הוכחנו שאפשר לעשות את כל עיבוד הראייה הממוחשבת בתוך המוצר עצמו, כך שאין שום סיבה אמיתית להוציא נתונים לענן כפי שחברות אחרות בתעשייה עושות".
האנתרופולוגיה של הלכלוך: מאוסטרליה ועד טוקיו
כדי לאמן מערכת בינה מלאכותית מקומית לזהות לכלוך מבלי להישען על מאגרי ענן תמידיים, נדרשת עבודת שטח סיזיפית. "אם תזין מודל במידע ירוד, תקבל תגובה ירודה", אומר טרנר. "וסביבת המגורים שונה לחלוטין בין דירת חדר בטוקיו, אחוזה כפרית במערב אוסטרליה, או בית בארצות הברית ובישראל".
השונות הזו אמיתית ומתבטאת בסוגי המרצפות, עובי השטיחים, גובה הפנלים, אופי התאורה, סוגי הנעליים הפזורות בכניסה, וסוגי חיות המחמד, החל מנשירת שיער של כלב האסקי ועד חיות בר מקומיות ייחודיות.
הבתים שוחזרו בנאמנות מוחלטת למציאות המקומית ולסביבה הטבעית של הדיירים בהם: סגנון הריהוט, החפצים היומיומיים הפזורים בחדרים, המרצפות, התאורה, מאפייני חיות המחמד, מנשירת שיער כבדה של כלבי האסקי ועד למכרסמים קטנים ואפילו ספי הדלתות שהוטסו ישירות ממדינות היעד. הכל נבנה כדי שהרובוט ילמד לפעול בתוך מציאות ביתית חיה ולא בסביבת מעבדה סטרילית.
"רובוט הוא מוצר קשה להפליא לפיתוח", מודה טרנר, "מכיוון שאתה מנסה לייצר מכשיר אחיד שיתאים לכל בית בעולם, ובמקביל נדרש לחזות את העתיד. רהיטים משתנים, טלפונים משתנים, והמוצר חייב להסתגל. לכן, כשמדברים על AI ולמידת מכונה בחומרה, זה חייב להיות הרבה מעבר לסיסמה שיווקית".
פילוסופיית הניסוי והטעייה של ג'יימס
"ה-DNA של החברה מבוסס על אלפי ניסיונות ובניית אבי-טיפוס", הוא אומר. "יש שני סוגים של חברות: כאלה שמבצעות שיפורים איטרטיביים קטנים במוצרים קיימים, ויש לזה מקום, אבל זה לא מייצר חדשנות רדיקלית, וכאלה שמוכנות לקחת סיכונים אדירים ולהשקיע משאבים כדי לשבש שווקים".
"כשג'יימס דייסון" אומר טרנר, "פיתח את שואב האבק ללא שקית הראשון, ה-DC01, נדרשו לו 5,127 אבות-טיפוס. היו לו 5,126 כישלונות. ניסיון, אב-טיפוס, בדיקה, כישלון, למידה ושיפור".
מוסר העבודה הזה ניכר במסדרונות החברה גם כיום. טרנר מתאר את תהליך הפיתוח של ה-Camera Jet, מברשת השיניים החשמלית המשלבת סילון מים וראייה ממוחשבת, שנחשפה לאחרונה באירועי השקה בפריז ובברלין לאחר שש שנות פיתוח: "לא עבדתי ישירות בצוות הדנטלי, אבל ישבתי לידם במשרד במשך שנים. הייתי יושב עם אוזניות ושומע כל היום זמזום בלתי פוסק של צחצוח שיניים ובדיקות. בכל שבוע ראית אב-טיפוס חדש".
אותה תרבות של ניסוי וטעיה הולידה בעבר גם את ה-CleanTrace, פיתוח שהרכיב את הסמארטפון על מוט השואב והציג במציאות רבודה (AR) מעין "מפת חום", שצבעה על המסך את חלקי הרצפה שכבר נשאבו כדי לוודא שלא פוספס אף סנטימטר. על פניו, בזמנו זה הרגיש שעשוע שמזכיר את פוקימון גו.
בפועל, המאמץ המכני שנדרש כדי לבודד את עדשת המצלמה מרעידות המנוע העוצמתיות לצד אלגוריתמי זיהוי הצליל והראייה שפותחו עבורו, הפכו לבסיס הטכנולוגי הישיר של מברשת השיניים Camera Jet ומערכות הראייה ברובוטים החדשים. "חדשנות אינה תהליך ליניארי," מציין טרנר, "לעולם אינך יודע כיצד פיתוח נקודתי אחד יאפשר קטגוריה חדשה לחלוטין מחר".
פירוק המערך: שלוש וריאציות על נושא הניקיון
מתוך הבנה שצרכי הניקיון אינם אחידים, סדרת הרובוטים Nurovi מתפצלת לשלוש מדרגות: דגם ה-R1 מיועד לדירות קטנות ומתמקד בשאיבה יבשה בלבד בעוצמת 21kPa עם עמדת ריקון ל-90 יום, ללא מצלמות. מעליו נמצא ה-R2, שמוסיף שטיפה רטובה באמצעות פדים משולשים שמגיעים עמוק לפינות עם 40% יותר כיסוי.
בפסגת הסדרה עומד ה-R3, דגם הדגל שמצויד במצלמת HD מבוססת AI, תאורת UV שחושפת כתמים שקופים שאינם נראים בעין (כמו נוזלים שנשפכו), ורולר רטוב שנשטף במים נקיים בכל סיבוב ומונע מריחת לכלוך על הרצפה.
הפרדה זו משקפת גם את המבנה הארגוני הייחודי של דייסון, שבו מנהל העיצוב פועל כמעין "מנכ"ל מוצר" או מנצח תזמורת, דמות המובילה את הפרויקט לכל רוחבו, החל מהאתגר ההנדסי והעיצוב התעשייתי, דרך התאמתו לחזון של ג'יימס דייסון, ועד לקביעת המסרים, הקריאטיב ומסעות הפרסום.
בין מדע בדיוני לאוטונומיה ביתית
הוא מוסיף כי "האתגר האמיתי בעיצוב תעשייתי הוא לייצר מכשיר שנראה מרגש, כמעט כמו יצירת אמנות מעידן החלל שאתה גאה להציג בבית, אבל בו-זמנית לא יהיה פולשני. הוא לא צריך להיראות מאיים בצבעי שחור ואדום צעקניים, אלא להתאים לאסתטיקה של הסלון ולהשתלב בטבעיות".
באשר למידת האוטונומיה, טרנר מצביע על המתח המובנה שבין אוטומציה מלאה לשליטת המשתמש: "החזון האידיאלי הוא שתוציא את הרובוט מהקופסה, תניח אותו על הרצפה ולא תצטרך לדבר איתו או לגעת בו שוב לעולם. אבל יש דברים סובייקטיביים. ישנו השטיח המרכזי בסלון שהכלב דורך עליו וזקוק לשאיבה אינטנסיבית, ולעומתו שטיח וינטג' משפחתי יקר ערך שעובר שלושה דורות, שאינך רוצה שהרובוט יתקרב אליו מחשש שיינזק. לכן המכשיר חייב לפעול באמינות מוחלטת ביומיום, אך להותיר את השליטה, הכללים וההגבלות בידי המשתמש".
ומה לגבי העתיד? האם נראה בקרוב רובוטים שמסדרים את המיטה ומקפלים סדינים, כפי שדייסון הדגימה במחקרים פומביים מקמפוס הולאווינגטון ב-2022? טרנר מבהיר כי המחסום אינו הטכנולוגיה הבסיסית, מנועים, סוללות, חיישנים ויכולות חישוב כבר קיימים – אלא שאלת ההכללה.
"אנשים לעולם לא יחזיקו בבית רובוט ייעודי לוילונות, רובוט למיטה, רובוט לרצפה ורובוט למדיח. אף אחד לא יקנה או יתחזק כמות כזו של מכשירים. המטרה האמיתית היא פלטפורמות אדפטיביות ורב-תכליתיות, המסוגלות לבצע מגוון משימות מבלי לייצר בעיות תחזוקה חדשות".
באשר לישראל, בעוד שה-Camera Jet כבר משווק בארצות הברית, בריטניה, אירופה, סין וסינגפור, הגעתו לשוק המקומי צפויה לפי נציגי החברה בטווח שסביב תחילת 2027 (או המחצית הראשונה שלה), בכפוף לקצב התרחבות הייצור העולמי והביקוש הגבוה.
כשנשאל לסיום איזו מוזיקה מתנגנת באוזניות של מי שמתכנן את מכונות העתיד, טרנר שובר את התדמית ההייטקית: "כשאני צריך להתרכז אני מאזין להרבה פודקאסטים כדי ללמוד תוך כדי עבודה, אבל במוזיקה אני לגמרי אולד-סקול. הרבה ביטלס, רוק משנות השבעים. משהו מהעידן ההוא תמיד עובד בשבילי." יש משהו סמלי בכך: האיש שמלמד מכונות ״לראות״ ונמצא בפסגת החומרה המסחרית, עדיין מוצא את האיזון הנפשי שלו בהרמוניות האנלוגיות של שנות השבעים.
התרעות פיקוד העורף