"כשסלי מרידור היה יו"ר הסוכנות, הוא חשב שאפשר להתגבר על הבעיה הדמוגרפית בעזרת הגברת הפריון אצל הישראלים. עשיתי מחקר של אלף מרואיינות בגיל הפריון ו־500 גברים. היו המון שאלות, כשהבסיסית שבהן הייתה - 'באיזה תנאים תהיה מוכן להגדיל את מספר הילדים שאתה מתכנן, בילד נוסף?'. אצל הנשים התשובות היו 'אם נגדיל את הדירה', 'המצב הכלכלי'. דברים הגיוניים. מה אצל הגברים?".
כשאני שואל את צמח אם קל יותר כיום לערוך סקרים, היא עונה: "זה בטוח", ומסבירה: "הרי למה יש כל כך הרבה? לא בגלל המחשוב, אלא בגלל האינטרנט. כיום תוך כמה שעות אתה יכול לאסוף נתונים. פעם אם עורך המהדורה היה פונה בבוקר ומבקש סקר לקראת שמונה בערב, הייתי אומרת שזה בלתי אפשרי".
"למה הצלחתי ב־77'? בגלל פרופ' אשר אריאן ז"ל, שעשה סקר בבחירות בשנת 73' ורצה להראות ניידות של בוחרים. הוא שאל אנשים 'בעד מי אתה מתכוון להצביע?' וגם 'בעד מי הצבעת?'. כשהשווה לתוצאות בקלפי, הוא ראה שיש אומדן יתר לתומכי המערך, ואומדן חסר לליכוד. הבנו שצריך לבצע תיקונים בנוסחה. מה שעשו קולגות - ומה שהאמריקאים עושים עד היום - זורקים מהמדגם את אלה שלא מספרים בעד מי יצביעו, וזו טעות קשה".
"כל אחד אמר שאני מטורפת. אליהו בן־אלישר מהליכוד כתב בזיכרונותיו שירקוני העביר לו את התוצאות והוא תפר אותן לכיס המכנס בכדי שאף אחד לא יראה. הוא פחד שאם יראו, לא יצביעו לליכוד ויחזרו לעבודה. לא הכירו אותי. חנוך סמית עשה את מדגמי הטלוויזיה ובלילה שבו חיים יבין הכריז 'מהפך', הוא אמר 'את זה לא צפו'. ירקוני שלח מהר מישהו לירושלים עם העיתון ובו הסקר שערכתי".
ההצלחה עשתה את שלה. צמח התחילה לצבור מוניטין, וב־1980 היה זה אליעזר ז'ורבין, מחלוצי הפרסום בארץ, שהציע לה להצטרף למשרד דחף. ז'ורבין היה באותם ימים מהאנשים המקושרים במדינה. כולם היו בין מכריו, מלוי אשכול, דרך עזר ויצמן, יצחק שמיר שהיה איתו בלח"י, ושמעון פרס. אנשי ימין וגם שמאל.
מבחינת צמח זה התחיל ביחסי עבודה והמשיך לזוגיות ארוכה. "אני זוכרת את הצעת העבודה מדחף", היא צוחקת. "מישהו שלמד איתי צלצל וסיפר על ההתעניינות. תגובתי הראשונה הייתה 'לעבוד אצל האיש שהגה את 'כוח 1' (ססמת הבחירות של הליכוד ב־77')? בחיים לא'. כמה שנאתי את הססמה. בערב הבחור צלצל שוב ואמר 'את מתנהגת כמו ילדה, לפחות תפגשי אותו'. נפגשנו, ואליעזר אכן נראה לי נורמלי. אמרתי לו שאתן תשובה, אבל אני אחת שלא מחליטה מהר, אז אחרי שבועיים הוא שאל 'החלטת?' עניתי שאני עדיין לא יודעת. הוא אמר 'אם תוך שלושה ימים לא תחליטי, ההצעה בטלה'".
"כעסתי אז על מודיעין אזרחי, רציתי לעזוב. חיים בר־און, שהיה יותר מאוחר בעלי 'גלובס', היה שותפו של מיקי אלבין. הם הציעו לי להקים מכון, וכבר כמעט חתמנו על הסכם כשהגיעה ההצעה מדחף. צלצלתי לחיים ושאלתי מה לעשות. הוא אמר 'לדחף יש הרבה יותר כוח, לכי לשם, אבל מבטיח שאשמור לך את הזכות למשך שנה. אם תתחרטי, נלך על זה'. הוא היה כל כך בסדר".
צמח נזרקה אל תוך הקלחת של בחירות 1981, שהיו סוערות ואלימות. "דחף עבדו אז עם מפלגת המערך", היא נזכרת. "יום אחד באו שני חוקרים מארצות הברית, ורצו להזמין סקר גדול ואחריו סקר יומי קצר לקראת הבחירות. שאלתי עבור מי הם עובדים, והם אמרו שהם לא יכולים לספר, אבל הביאו מכתב מארגון בני ברית שאישר שהם לא פועלים נגד האינטרסים של המדינה. לא הסתפקנו. אליעזר ז'ורבין פנה למוסד וביקש את הסכמתם והם אישרו. כל יום הייתי עושה סקר והייתי משוכנעת שאנחנו עובדים עבור ה־CIA. פתאום התפלאתי איך מנחם בגין ידע תוצאות שנתתי לאמריקאים. הוא זרק מספרים שאני קיבלתי. אהוד אולמרט שאל 'את יודעת מי עובד בשבילנו?', עניתי 'מאיפה לי?'".
"מסתבר שעבדנו בשביל הליכוד ששכר את הגוף הזה בארצות הברית, בזמן שעבדנו עבור המערך. הם ביקשו סקרים לא בשביל לדעת תוצאות, אלא לדעת איך לעבוד ובמה להתמקד. מה שמצחיק הוא שבמסגרת הסקרים, אחת התשובות שקיבלנו הייתה 'אם רבין יעמוד בראש המערך, נצביע לו'. הייתי אז תמימה. הלכתי לשמעון פרס ביחד עם ז'ורבין ושאלתי 'את מי תעדיף כראש ממשלה, רבין או בגין?', הוא זז אחורנית ואמר 'רבין'. אמרתי 'אז תוותר על המקום ותיתן לו לעמוד בראש הרשימה'. כמו אידיוטית עוד הוספתי 'כדאי לך להיות שר החינוך, זה תפקיד חשוב'".
"אני זוכרת שבתשדיר הבחירות האחרון שלו הייתה מסיבת סיום. ישבו ושרו שירי ארץ ישראל היפה. בליכוד הופיע בן־אלישר ואמר 'רואים את הסקרים? הם צודקים, אנחנו הולכים לאכול אותה בגדול. אתם רוצים להעניש אותנו, אבל לא שנאבד את השלטון'. זה עשה אפקט. הליכוד עלה והמערך לא היה יכול להקים לבד ממשלה, אז הקימו במשותף. גם ב־81' בהתחלה היה פער עצום לטובת הליכוד, בעקבות הפצצת הכור האטומי בעיראק. אבל כשהייתה אלימות, הסקרים הראו תיקו עם יתרון קטן לליכוד. בתשדיר הבחירות האחרון הופיע יוסי שריד שהיה במערך ואמר למצביעי רצ שוב את הדבר הלא נכון, שהנשיא פונה למפלגה הגדולה. אמר 'אם לא תצביעו לנו, הליכוד ינצח'".
היא הייתה שם גם ב־96' כשהלכנו לישון עם פרס וקמנו עם נתניהו. "הטעות הסטטיסטית הייתה מזערית, אבל זו טעות פוליטית", היא מסבירה. "הייתי אז עם קמיל פוקס, וביום הבחירות פתחנו קלפיות מדגם בכל כמה שעות. זה לא כמו היום שעובדים עם מחשבים וטאבלטים. התחלנו לספור אז כבר בשעה ארבע וראינו שכל פעם, כשהספירה בשעה יותר מאוחרת, הפער מצטמצם והליכוד מתחזק, כי מצביעיו צעירים יותר ומצביעים מאוחר יותר. אמרנו לחיים יבין שזה יותר מדי צמוד מכדי להכריע, אבל אז היינו בערוץ 1, וזו הייתה הפעם הראשונה שערוץ 2 ביצע תחזית. יבין אמר 'אי אפשר, ערוץ 2 ייצא עם מספר', אז הם ואנחנו יצאנו עם אותם מספרים. באחת בלילה תיקנו, אבל כבר היה מאוחר מדי".
"את הנאום הראשון שלו בבחירות 88' הוא כתב על נייר, בכתב יד. אליעזר בא להראות לי. לא נייר חלק, רשמי, אלא נייר טיוטה שמצדו השני הודפס בכלל משהו אחר. ומאחר שלא הספיק המקום, הוא הפך לדף המודפס וקשקש שם משהו. ככה הוא היה. הוא אמר 'אש"ף לא ישותפו במשא ומתן. כשראיתי אמרתי 'אולי תשנה לאש"ף לא ישתתפו'. הוא חזר על המוטו 'אני מתכוון לכל מילה'. הוא היה קורא לי אש"ף, כי הכיר את הדעות שלי. הפגשתי אותו פעם עם פרופ' סמי סמוחה, שמאלן, והם מאוד התרשמו אחד מהשני. חשבתי שסמי יצליח להשפיע עליו, אבל הוא לא".
כשצמח מדברת על אחותה, עיניה נוצצות. חוה נפטרה לפני כשלוש שנים, בגיל 87, ממחלת הסרטן. זה אומנם גיל מכובד, אבל חייבים להזכיר שעדה, אמן, הייתה האישה המבוגרת בתל אביב והלכה לעולמה ב־2010 כשהיא בת 108. "הגיל של אמי היה ברכה, כי היו לה חיים טובים", צמח, בת ה־84, אומרת. "כולם קראו לה 'המלכה האם'. היא ידעה להתחבר לאנשים והייתה עצמאית עד גיל מאוד מבוגר. בגיל 100 הרופא אמר לנו 'די, אי אפשר, היא צריכה עזרה'. כל השנים גרה בדירה שבה נולדתי, ברחוב צייטלין".
צמח גרה לא רחוק מהבית שבו נולדה. אביה חיים היה היועץ המשפטי של עיריית תל אביב, אבל נפטר ב־1947, עוד לפני קום המדינה. "לפעמים אני מרחמת על העולים החדשים, כי אני יודעת שבכל רגע אני יכולה ללכת לנוף ילדותי, מרחק של שתי דקות הליכה ממני", היא אומרת. "תל אביב השתנתה. פעם היינו כפר קטן, כולם הכירו את כולם. בשכונת קריית מאיר, בה גדלתי, אני יכולה להגיד לך מי גר בכל בית. גינת דובנוב, הסמוכה, הייתה אדמות חקלאיות של הגרמנים משרונה. אחרי מלחמת העולם, כשהם עזבו והתפרסם שאפשר לתפוס את האדמה, באו המון אנשים וכל אחד תקע יתד כמו במערב הפרוע. הייתי ילדה קטנה, באתי הביתה בשמחה ואמרתי 'אבא, יש לי אדמה'. אבי, שהיה עורך הדין של העירייה, שאל למה אני מתכוונת, אז סיפרתי שתקעתי יתד וכתבתי עליה שם. הוא הזמין משטרה וגמר את כל החגיגה".
התרעות פיקוד העורף