המיתולוגיה היוונית מספרת על הטיטאנים קרונוס וריאה, שהיו להם שישה ילדים. זאוס היה הצעיר שבהם. קרונוס חי כל ימיו בצל נבואה מחרידה - שאחד מבניו עתיד לקצץ אותו לאלף חתיכות. ולכן, מיד בסמוך ללידת ילדיו, הקפיד לבלוע אותם. כשנולד זאוס החליטה ריאה שנמאס לה, עטפה אבן ביריעת בד ומסרה אותה לקרונוס. הוא היה בטוח שמדובר בבנו הצעיר ובלע את החבילה. לימים גדל זאוס ואחרי כמה קומבינות ותככים, קיצץ את קרונוס לאלף חתיכות.
ליוס היה אביו של אדיפוס. כיוון שהוטלה עליו קללה שבנו עתיד להרוג אותו ולשאת את אמו לאישה - שלח הזוג המלכותי את התינוק ליער כדי להיטרף שם. הגורל הציל אותו והסוף ידוע, אדיפוס הרג את אבא, התחתן עם אמא ופרנס רבבות פסיכיאטרים מימי פרויד ועד היום.
בסרטי הטבע המופלאים המוקרנים על מסכינו, ראיתי פעם כפיר צעיר המתגרה באביו המלך. אחרי הרבה שאגות, שריטות ואבק, מסתלק המלך הזקן, והצעיר לא מבזבז זמן מסך והולך מיד להרוג את כל הגורים של המלך המודח. תופעות דומות, שבהן לעתים האב עצמו מחסל את גוריו, מוכרות בעולם החי לענפיו השונים.
ההיסטוריה האנושית רוויה בסיפורים על מלכים שחיסלו את צאצאיו של המלך הקודם, ותכופות גם את בני משפחתם, כדי למנוע תחרות אפשרית. רכב ובענה רצחו את איש־בשת, בנו האחרון של המלך שאול, והביאו את ראשו לדוד, בציפייה לתגמול, כי כך נהוג היה. דוד חורג מהמנהג ודווקא הורג אותם. הורדוס חיסל שיטתית את קרוביו מבית חשמונאי. כך נהגו מלכים וקיסרים רבים.
אבל לא כל מנהיגינו נהגו כך. בן־גוריון טיפח את דיין ופרס. שמיר קידם את אולמרט ואת נתניהו (והתחרט על שניהם). אבל דפוס חיסול היורשים הוא המסביר את התנהגותו של נתניהו כלפי גדעון סער. אחרי שהתחזקותו בליכוד לא נשאה חן בעיני ראש הממשלה, הוא הראה לו את הדלת החוצה, כמו לכמה מוצלחים מדי לפניו. נתניהו זקוק לתחושה הממלאת את נאמניו האמיתיים ואת מלחכי פנכתו - שאין לו תחליף. כל מי שנופל למלכודת הפתאים ומתווכח עם ליכודניק אדוק על חקירות נתניהו, מגיע בסוף לשאלה: "ומי אתה חושב יכול להחליף אותו?".
הפתגם על בתי הקברות המלאים מנהיגים שלא היה להם תחליף לא משכנע אותם. הם בטוחים כי רק מנהיגותו של נתניהו מבטיחה להם שלטון, והם מתכחשים למציאות של הגשת כתבי אישום שיחייבו בסופו של דבר את נתניהו לרדת מכיסאו (אם הבחירות לא יעשו זאת עוד לפני כן), ולכן הם מסרבים, בעקשנות ילדותית, להציב מחליפים פוטנציאליים בעמדת זינוק.
נתניהו מנסה לחסל את סער. זהו נוהג מוכר לעייפה בעולם החי, בהיסטוריה האנושית ובפוליטיקה שלנו. הוא נלחם כדי ליצור את תמונת העולם שבה אין לו יורשים. כך ניסה לחסל את דוד לוי בפרשת הקלטת הלוהטת. לכן הומצא הסיפור על המזימה שבה חברו סער והנשיא ריבלין להטיל אחרי הבחירות את הרכבת הממשלה על הראשון. לכן ניסו נאמני נתניהו לקדם חוק שימנע זאת.
החוק נפל חלל בשיני לוח הזמנים לבחירות, שהתקצר מאוד. איני יודע אם נתניהו התעורר לילה אחד מסיוט כזה, או שכל מיני רכב ובענה מנאמניו הביאו לו את הסיפור, כמגישים לו את ראשו של סער. אבל שלא כדוד המלך - נתניהו אימץ את העלילה וחזר עליה שוב השבוע, מטיל את הגחלת הלוחשת הזו לקלחת הבחירות המקדימות בליכוד, העתידות להתקיים היום.
תוצאות הבחירות הללו, ומיקומו של סער ברשימת מועמדי הליכוד, יגלו לנו עד כמה מתפקדי הליכוד מוכנים ללכת בעיוורון אחרי נתניהו בכל מחיר, גם במחיר אובדן השלטון - או שהם כבר מוכנים נפשית גם לעידן שאחריו.