זולא מציאות רגילה של שניים נגד אחד, זה אמון. ביום שאהוד ברק פינה את מקומו ואריאל שרון תפס את מקומו, הלכתי לרובי ריבלין, שגם חבר לשי וגם היה שותף פוליטי שלי הרבה שנים, אמרתי לו 'אני יו"ר, אתם הממשלה. אם אין לכם אמון בי - אני הולך', הוא אמר לי שיחזור אלי.
לא עברה שעה והוא חזר ואמר לי 'אתה נשאר במקום, תמשיך לעשות לנו מה שעשית לברק'. המחשבה שאתה יכול להיות יו"ר כנסת, שאמור לגלם בין השאר באישיות שלך ובתפקוד שלך את רצון הבית, ואתה פועל ללא רצון הבית - זה פשוט עבירה פרלמנטרית".
הדבר השלישי והאחרון, הדוגמה האישית שבכך הוא משדר לכלל הציבור הישראלי, ניחא בימים כתיקונים, ערימה של פרחחים משתוללת בכנסת בוועדותיה והוא שותק, בסדר. אבל, בימים אלו, שממשלת ישראל מבקשת מהציבור לציית ולשמוע, להיות ציבור ממושמע כדי להציל את כולנו, ויו"ר הכנסת לא משתין מהמקפצה אלא מחרבן מהמקפצה - זה דבר שלא יעשה".
אני חושב שהאקטיביזם השיפוטי הלך רחוק מידי ועשה עסקה גדולה ציבורית לא נכונה, שהמתווה הכללי שלה הוא – 'אתם הימניים, קחו את ההתנחלויות וכל מה שאתם רוצים, שזה פשע אחד. ואתם השמאלנים, תיקחו את זכויות האדם, האזרח והגאים, ויהיה שקט במערכת ותתנו לנו להתקדם. זאת עסקה לא נכונה. אחרי פריצת הדרך של ברק, בג"ץ וכל המערכת המשפטית בישראל יצאה מכלל שליטה בהרבה מאוד מקומות, אבל דווקא בהקשר הזה אני חושב שהעמדה שבג"ץ נקט ונוקט נגד מה שראש הממשלה ויו"ר הכנסת עושים בשנים האחרונות לא שייך לחלוטין לדיון על האקטיביזם השיפוטי הם פושעים דמוקרטיים ובג"ץ הוא מגן הדמוקרטיה".
כך בנויה תפיסת עולם של ימין ושמאל, אלא שאצלנו זה השתבש. השמאל איבד את האמונה בכוח הפוליטי שלו, הוא כבר לא אקטיביסטי, הוא נרפה, הוא מחכה לפסק דין של בג"ץ, לדו"ח של 'בצלם' ולמה יגידו ב'שוברים שתיקה', במקום להפשיל שרוולים על אלקין, על יריב לוין, על סמוטריץ'. במקום להיכנס לתוך הביצה הפוליטית ולהילחם.
הימין, מכיוון שיש שם תפיסות עולם פונדמנטליסטיות של שר אחד שרוצה מדינת הלכה ואומר זאת בריש גלי, ושר אחר שאומר שלא צריך לציית להוראות בית המשפט. זאת כבר לא שיחה על מערכת המשפט זאת שיחה על פשיטת המשטר הישראלי".
התרעות פיקוד העורף