דחיית הרעיון לקיים עימות טלוויזיוני היא החמצה מבחינת הציבור

לצד השימוש היעיל ברשתות החברתיות אימץ נתניהו את “דוקטרינת אדלר”, שלפיה “איש לא הצטער על ראיון שלא נתן”. הפרסומאי ראובן אדלר, שהיה יועצו של ראש הממשלה אריאל שרון, צמצם כמעט לחלוטין את הראיונות של שרון בכלי התקשורת. בעקבותיו הלכו פוליטיקאים רבים שנוטים “לשבור שתיקה” רק כשזה משרת את האינטרס שלהם. עימות טלוויזיוני בשידור חי בוודאי שלא בא בחשבון.

מכאן, הריטואל ידוע מראש. ערוצי הטלוויזיה יחזרו לשווא אחרי נתניהו וגנץ, ללא הצלחה. חבל. עימות טלוויזיוני מזקק בעבור הציבור יתרונות וחסרונות, יכולות ומגבלות, רעיונות וכזבים של המבקשים את אמונו. בשני מטות הבחירות מעריכים שהתועלת קטנה מהנזק הפוטנציאלי. נכון שעימות טלוויזיוני מאתגר את המועמדים ומחייב אותם להתמודד בסיטואציה שבה אין להם שליטה בזמן, בשאלות ובמידע מפתיע או מביך שהצד האחר עלול לחשוף.

נתניהו כבר נצרב במעמד כזה ערב בחירות 1999 כשיצחק מרדכי אמר לו: “תסתכל לי בעיניים”. מאז לא היו עימותים. דווקא הפוליטיקאי שייבא לישראל דפוסים של קמפיינים אמריקאים נמנע ממסורת מקובלת במדינות דמוקרטיות מערביות. הוא הרי הדובר הכי רהוט וכריזמטי של מחנה הימין. הוא גם מכיר את כל הטריקים והשטיקים שעובדים בטלוויזיה. אז ממה הוא חושש?

מהצד האחר היה על גנץ להסתער על ההזדמנות, ולדרוש עימות פנים אל פנים עם נתניהו, על הנושאים שבמרכז מערכת הבחירות: פרשות השחיתות שבהן הוא חשוד, פרשת הצוללות, תוכניות הסיפוח, מדינה פלסטינית, טרור הבלונים והמינוי הציני של נפתלי בנט לשר ביטחון, מסע ההסתה נגד הציבור הערבי, הפגיעה השיטתית במערכת אכיפת החוק ומצוקת מערכת הבריאות. בהזדמנות הזאת, הוא בוודאי היה נשאל על פרשת הממד החמישי ועל הפריצה לטלפון האישי. נו, אז מה?

בשבועות שנותרו עד הבחירות נתניהו יוסיף לחרוך את השטח, ידלג מבמה לבמה וישדר את הופעותיו ברשתות החברתיות, משל היה כוכב פופ בערב יום העצמאות. בקרוב הוא ישוב לאולפנים, לתחנות הרדיו ולאתרי החדשות באינטרנט. לא יהיה ערוץ שקטן על מידותיו. הדינמיקה מוכרת לעייפה. נתניהו נותן את הטון. גנץ ייגרר אחריו וכמו בשתי המערכות הקודמות, נראה שגם הפעם יתנהל בניחותא. והתקשורת? היא תתמסר לכללים המוכתבים על ידי אנשי הקמפיין.

מבחינת הציבור זו החמצה. עימות טלוויזיוני יכול לאפשר למצביעים לגבש עמדה ביחס לאמינותם של המועמדים ולחדד נושאים שעל סדר היום. נכון, זו הצגה שתורגלה עד זרא בין המועמדים לבין יועצי התקשורת שלהם, אבל גם באירוע מבוים כזה יכול להבליח פתאום רגע קטן של אמת שדי בו להכריע מרוץ צמוד מאוד.