השמועה על סניף BBB ברחובות פשטה בקרב הורים לילדים צליאקים בכל רחבי הארץ, ולפיה השניצל והצ’יפס מטוגנים בסירים נפרדים. זאת בניגוד לרובן המוחלט של ההמבורגריות, שרמת ההקפדה בהן פחות יסודית ופחות נגישה לצליאקים, לפחות למחמירים שבהם.
מתברר שיש קבוצות וואטסאפ ופייסבוק, גם אפליקציה, שבהן הורים לצליאקים משתפים חוויות, מעניקים ציונים ובוחנים בזכוכית מגדלת כל מקום שמעיד על עצמו כבעל מנות ללא גלוטן. כמו בכשרות, גם בענייני גלוטן יש מקפידים יותר ומקפידים פחות – לרוב זה תלוי בחומרת מצב הילד - והסניף ברחובות נחשב למהדרין, יחיד בדורו, עילוי.
עד כדי כך התלהטה השמועה, שכאשר בני המשפחה – ובהם ילד מתוק בן 11 – הגיעו לביקור מהצפון, קבענו שם מפגש משפחתי נרחב. נתחיל מהסוף: השמועה אכן נכונה. הילד אכן אכל שניצל שטוגן בסיר נפרד מהסיר שבו מטגנים שניצל עם פירורי לחם. גם הצ’יפס לצליאקים מטוגן בסיר נפרד – הידד! הילד, לעומת זאת, נשמע פחות נלהב. “סביר” הייתה הביקורת המסכמת שלו על המנה.
ביקשנו לקחת ביס. “סביר פלוס” היא תשובה מדויקת יותר. שניצל בינוני בגודלו, מוגש בצלחת הגדולה פי ארבעה מגודלו, פריך יחסית, עסיסי באופן סביר. יחד עם צ’יפס - מחירו 69 שקלים, והוא מוגש כמנה למבוגרים, הגם שגודלה כשל מנת ילדים. עם כל הכבוד לצליאקים, גם הם אנשים רעבים.
לילדים שאינם צליאקים יש אופציות רבות יותר, וגם מחירן אטרקטיבי יותר: תמורת 49 שקלים ילדים זוכים כאן להמבורגר (או חזה עוף או שניצלונים), לצ’יפס (או אורז או פירה), לכוס שתייה ואפילו לכדור גלידה בסוף הארוחה. דיל בהחלט שווה, מה גם שצורת ההגשה של המנות בהחלט כובשת – בתוך משאית קרטון המוגשת לכל ילד בנפרד, והשלל מועמס עליה. גם שלושה חצאי עגבניית שרי ורבע מלפפון מונחים בצד, אבל אלה נראים יותר כעלה תאנה מול כל הקלוריות המטוגנות עמוסות השמן והסוכר. האמת חייבת להיאמר: רשת BBB מצטיינת באירוח ילדים, דבר שהופך אותה לאהובה במיוחד על משפחות.
אנחנו, ההורים, הופתענו ממנת עוף וירקות על הפלנצ’ה – נתחי העוף היו עסיסיים, צורפו להם ברוקולי בודד וכמה חתיכות בצל ברוטב סויה ופלפלים, בטעם לא רע בכלל שהשתלב עם קערית אורז. גם המחיר סביר (69 שקלים). אולם המנה לא השביעה, והיה צורך לגנוב צ’יפס מהילדים כדי להרגיע את מיצי הקיבה.
זוכרים את הילד הצליאקי? אמו טבעונית, והיא הלכה על גארדן בורגר - קציצת פטריות וגבינת חלומי, שנראית כמו המבורגר בתוך לחמנייה, למרות שהיא ממש לא. איך המנה? “סבירה”, ענתה האם. מה שהיה פחות סביר הם הירקות שנלוו למנה: העגבנייה הייתה עייפה מאוד, גם עלי החסה הקמלים העליבו את החקלאי שגידל אותם. האם האורחים מיקנעם יבואו שוב? לא בטוח. אבל בהחלט אפשר לסכם את החוויה כסבירה פלוס.
מן הפח: 4 פחי אשפה משודרגים למטבח
התרעות פיקוד העורף