גם קרניבורים יתקשו להאמין שהגירוס המוגש ב"גודנס" טבעוני. זה לא ייאמן – זה נראה כמו בשר, זה מריח כמו בשר, זה כמעט טעים כמו בשר – אבל זה בשר מדומה (של חברת רידיפיין). הייתכן שהיינו כל כך רעבים, עד שלא שמנו לב שלא מדובר בבקר אמיתי? הייתכן שהלאפה העסיסית, הצזיקי המצוין, הצ'יפס, החמוצים והצ'ילי משכו את תשומת הלב מטעמו האמיתי של הבשר? או – וגם זו אפשרות – שאנחנו יכולים להיות טבעונים בקלות ולא ידענו?
נודה על האמת: ארוחה במסעדה טבעונית לא באה אצלנו בחשבון, אלא רק כאשר אחד מבני המשפחה הטבעונים מצטרף, ואז כולנו משתדלים לכבד זה את זה. אבל ככה, בשגרה, אם יש שווארמה מימין ומסעדה שמגישה “שווארמה" טבעונית משמאל – אנחנו לא נהסס. ימינה פנה!
במובן הזה, “גודנס" היא מהפכה של ממש. היא תצליח לשכנע גם את הסקפטיים, שמסעדה טבעונית עשויה להיות פתרון לא רע בשבילם. “גודנס", שעברה לא מזמן למקומה החדש ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, על חורבות בר מוצלח למדי שתפקד שם לאורך שנים, נעימה לישיבה – בחוץ או בפנים. התפריט מגרה, הגם שהוא משתמש בביטויים של קרניבורים.
מדוע צריך לקרוא למנה “שניצל בחלה" אם לא מדובר בחזה עוף אלא בנתח סייטן? גם הצ'יזבורגר (עם “גבינה" טבעונית) והצ'ילי קון קרנה והסלופי ג'ו – אי אפשר היה לקרוא להם בשמות פחות מעוררי בחילה בקרב טבעונים? תמהנו מדוע צריך לבצע את ההקבלה הזו, ולא להסתפק במונחים כגון “תבשיל שעועית ובשר מדומה" – האם זה נשמע פחות מזמין? לו היינו טבעונים אמיתיים, לא מן הנמנע שהיינו מחפשים ביטויים שאינם בעלי קונוטציה כזו.
אבל אנחנו לא טבעונים, ולכן לא בטוח שמותר לנו בכלל להביע דעה.
למזלנו, מותר לנו לטעום, וכאן לא נפלנו. מלבד הגירוס (72 שקלים), נהנינו מנאגטס – פטריות יער ופורטובלו מטוגנות, המוגשות בסלסילת טיגון לצד קטשופ. חמוד, מושחת, טעים - אבל ממש לא נאגטס (36 שקלים). חיבבנו גם את סלט החלבון – עם “שווארמה" סייטן ופטריות יער צלויות, וירקות בנאליים כמו עגבנייה ומלפפון ברוטב הדרים. ה"שווארמה" טעימה ומזכירה במראה ובמרקמה את המקורית, אם כי אפשר היה להעשיר גם את הסלט בירקות נוספים, אולי אפילו בפירות ובמיני פיצוחים (64 שקלים).
ויותר מכל נהנינו מהקינוחים. למעשה, הם אידיאליים לשומרי כשרות, שכן אין בהם טיפת גבינה, ובכל זאת הם טעימים כמו המקור. עוגת ה"גבינה" עם מנגו מפתיעה ממש. היא עשויה מ - תחזיקו חזק – טופו. אין אדם בעולם שהיה מנחש זאת, כולל ה־GPT. הטעם גבינתי לחלוטין, ובכישרון עז של הקונדיטור, שילוב קונפיטורת המנגו וקראמבל הווניל יוצר עוגה עדינה ומאוזנת בטעמיה (38 שקלים). לא ויתרנו גם על מילקשייק במבה אדומה – מחריד ככל שזה נשמע, המציאות שונה לגמרי. המתיקות מעודנת, הפרזנטציה משגעת והמחיר גבוה אבל לא מופקע (38 שקלים). ב “גודנס" עוד תגרום לנו לשקול להפוך לטבעונים.
“גודנס", קינג ג'ורג' 32, תל אביב 055-9735792
נווה מדבר
צלחות גדולות ממדים, ובהן כמות נדיבה מאוד של סלטים מענגים, הן רק חלק מהסיבה לבוא לכאן: ביקור במסעדת “אל רוביאן" שבמשגב
האמת היא שבסך הכל נכנסנו לתחנת דלק, ועל הדרך זממנו לקפוץ לאלונית כדי לקנות בורקס שימלא את החור בקיבה. ואז, מאחור, ללא שילוט, צצה בבואה של מסעדה. שמא נוותר על הבורקס ונתפנק בארוחה סביב שולחן?
כמו נווה מדבר באמצע השממה, כך הפציעה “אל רוביאן" שבמשגב יש מאין. מסעדה ערבית במלוא מובן המילה – מהמוזיקה הערבית האותנטית הבוקעת מהרמקולים, דרך צוות המלצרים ועד הסועדים. בזמן ששהינו שם, כולם דיברו ערבית, ואילו אנחנו היינו היחידים כנראה שדיברו על הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין.
במחיר של 40 שקלים לאדם מוגשים כאן מזטים. ואולי המונח “מזט" מעליב את מה שמוגש לשולחן – צלחות גדולות ממדים, ובהן כמות נדיבה מאוד של סלטים. חומוס מצוין, סלט טונה במיונז (בכמות כזו שאפשר לשים אותו בפיתה וסגרתם פינה), סלט תירס עם פלפל אדום, סלט עשבים ירוקים בתיבול חמצמץ ממכר, סלט ירקות, טחינה גדושה, סלט כרוב הטעים ביותר שאכלנו – בתוספת צימוקים, גרעיני חמנייה וגרעיני דלעת בתיבול אלוהי - סלט פטריות חמות ועוד.
בפועל, המזטים מספקים בהחלט, אבל אם כבר הגענו עד הלום – שנוותר על סטייק פרגית? במחיר של 65 שקלים מוגשת צלחת מוקפדת ומפונפנת עם שלושה נתחי פרגית נדיבים במיוחד, לצד הפתעות קטנות: פירה גזר משגע, פירה תפוחי אדמה, מיני עגבנייה צלויה, ברוקולי, תפוח אדמה ורטבים כיפיים, בראשם רוטב סלק מתקתק ומענג. איזו הפתעה! עכשיו אנחנו מוכנים לנסוע חזרה לתל אביב שעתיים ללא עצירה.
“אל רוביאן", משגב, 04-6040968 (לא כשר)