שתי מילים בתפריט החורף החדש ב"בית קנדינוף" ביפו הקפיצו אותנו: "חלווה משכם". עד לשכם הרחקתם על מנת להביא חלווה? תהינו. "אין פה אמירה פוליטית, איכות מוצרים מנצחת ולכן אנחנו עובדים עם הספק הזה", מסבירים לנו. "יש לנו שלושה ספקי ירקות: 'עלה עלה' מעמק חפר, 'כרמלה' מהכרמל ופאיז ממזרח ירושלים שמביא לנו עגבניות, כרוביות, מלפפונים וחצילים – הכל בלאדי; לאבנה, אבן יוגורט מחברון, ותבלינים, בהם חלווה, משכם".
בנוסף, בגינה רחבת ידיים הסמוכה למסעדה מגדלים ירקות לצד עשבי תיבול ומאכל, וכל זאת מתבצע בשיתוף תושבי השכונה. "החזון שנרקם לא היה רק לגדל תוצרת למסעדה, אלא הקמת גינה פתוחה לשכונה, שתייצר שיח ואינטראקציה, וכולם יוכלו להשתלב בה. לשם כך הובאו ארבעה טון דשן ואדמה והחלה הכשרת הגינה ומלאכת השתילה הניסיונית", מסבירים במקום.
"שתילות הקיץ הראשונות הניבו יבול מעל ומעבר למצופה - 200 קילו בחודש של קישואים, צ׳ילי ועשבי תבלין, שתושבי השכונה מוזמנים לשתול ולקטוף כאוות נפשם. לקראת עונת החורף הקרבה נשתלו שומר, קולרבי, סלקים וברוקולי עסיסיים שעומדים בבסיס התפריט החדש". תודו שזה מרגש.
מי שלא מכיר: "בית קנדינוף" הוא לא מקום שמתאים לכל אחד. אנחנו מנסים לדמיין את ההורים שלנו יושבים כאן, והאמת היא שהמחזה לא יהיה פשוט. המסעדה היפואית הייחודית הזו היא אוונגרדית, חלוצה, נועזת – לטוב ולרע, תלוי את מי שואלים. האמנות שתלויה על גבי הקירות בועטת ומתריסה; העיצוב גולמי וכולל קירות חשופים לצד צמחיית פלסטיק בתקרה; והמלצרים מקצועיים ושולטים בחומר הנלמד, אבל אף אחד מהם לא מחייך.
למזלנו, המנות המוגשות כאן, שיצרו השפים איתי קושמרו ושמי גולומב, יצריות מספיק כדי שנוכל להתרכז בהן. גם המחירים סבירים, ברובם. התחלנו בסלט ז'רז'יר – בערבית מכנים אותו ג'רג'יר, בעברית גרגיר הנחלים, לרוב הוא מוגש עם רימונים. כאן יש בו פטרוזיליה, נענע, כוסברה וההפתעה – שקדים מעושנים, שמעניקים למנה ארומה שונה מהסלט המסורתי. יחד עם תיבול לימוני מצוין, זללנו אותו מהר (36 שקלים).
סשימי ההדרים הוא מנה יקרה יותר (64 שקלים) וקטנה יותר (נאלצנו לדוג את הדג מתוך הבריכה), אבל גם בו יש תפנית בעלילה: הוא שוחה בתוך "חלב נמרים" – כך מכנים את המיץ של הסביצ'ה, המוכר בפרו כמעורר תשוקה, עם זוקיני וצ'ילי. מנה טעימה, אם כי בדיעבד אפשר לוותר עליה לטובת אחרות.
מגוון המנות העיקריות מצומצם, אולי מפני שהקונספט העיקרי פה הוא מנות לחלוקה ולא אישיות, מתוכן בחרנו בר ים - פילה עטוף בפרגמנט עם שום ירוק, ארטישוק קונפי, עגבניות שרי ותפוח אדמה צלוי (88 שקלים), מנה טובה וטעימה, שהדג בה נוכח ועשוי בעדינות, ועם זאת, לא בטוח שלא טעמתם מנה דומה בשלל הזדמנויות בעבר; למרבה הפלא, דווקא מנה משעממת כמו חזה עוף (מי מזמין חזה עוף במסעדה?) הפתיעה אותנו: זהו חזה עסיסי, רך, אנטיתזה לשמו היבשושי, שמוגש עם תבשיל עלי סלק חמצמץ, ארטישוק ירושלמי, שומר צלוי. זו מנה שבהחלט היינו מזמינים שוב (78 שקלים).
קינחנו במוס שוקולד כהה (42 שקלים), שמוגש עם קצפת רכה, קרמל טופי, הל, קדאיף והסיבה שהקפיצה אותנו – חלווה משכם. תכל'ס? באמת יוצאת דופן.
"בית קנדינוף", הצורפים 14, יפו, 03־6502938 (לא כשר)
צילומים: אפיק גבאי