שוקולד פרה יוצר לראשונה בשנת 1934 תחת השם "שמנונית", ומשנות ה־50 נקרא בשמו הנוכחי על שם הפרה שעל העטיפה. בשנת 2002 מותג הפרה התפתח והחל להופיע גם על גבי ממרחים, חטיפים מתוקים ובונבוניירות. כמו כן, הפרה שעל האריזות עברה שינוי בעיצוב ושינתה את דמותה. שוקולד פרה מיוצר במגוון סוגים: שוקולד חלב, מריר, לבן, וגם ממולא בתוספות שונות, כגון שברי בייגלה, אגוזים, סוכריות קופצות, מילוי תות, קרם נוגט ועוד.
בשנת 2013 יצא קו מוצרים חדש שבו ניתן למצוא שוקולד פרה בטעמי חטיפים אחרים של חברת עלית, בהם טורטית, טעמי, קפה נמס ומסטיק בזוקה. בשנת 2017 יצא שוקולד "בלונדי", שטעמו הוא שוקולד לבן וקרמל. קו הייצור של שוקולד פרה מייצר כ־20 אלף טבלאות בשעה. מדי שנה נמכרות 50 מיליון חבילות שוקולד פרה.
פסטרמה הודו הפכה בישראל לחלק בלתי נפרד מכריכים לבית הספר ונשנושים בבית. ההתחלה של "נקניק הודו" של חברת זוגלובק הייתה כתוצאה ממחסור בחומרי גלם. הקמת מדינת ישראל הציבה אתגרים רבים בפני המפעל הקטן. מרבית העובדים היו מגויסים למלחמה, המפעל היה מנותק ממקורות אספקת הבקר בארצות השכנות, ובני המשפחה עשו מאמצים כבירים כדי לעמוד במשימה העיקרית שלהם באותם ימים: אספקת בשר לצה"ל.
חברת השחר העולה הוקמה בשנת 1948, עם קום המדינה, על ידי האחים וידברג. החברה ייצרה דברי מתיקה שונים, ובשנת 1959 החלה לייצר את הממרח הפופולרי - קרם מובחר למריחה - ממרח השחר העולה. מאז ועד היום לא השתנתה הנוסחה של הממרח וגם אריזתו לא השתנתה לאורך השנים, פרט לתוספת הסימונים הנדרשים ומלבד מהדורות מיוחדות של האריזה: מהדורת חיוכים, מהדורת יום העצמאות ה־74 למדינת ישראל ועוד. ממרח השחר העולה הוא אחד המותגים המזוהים עם הישראליות בזכות הטעם הנוסטלגי שמזכיר את טעמי הילדות, שלאורכה נהגנו לקנא בילדים שהביאו לבית הספר כריך עם שוקולד.
1964 - במבה
בשנת 1964 השיקה אסם לראשונה חטיף תירס בטעם גבינה, אולם שיווקו לא נשא רווחים משמעותיים. שמו של החטיף, במבה, נקבע בשל הדמיון למילים הראשונות שתינוקות לומדים להגות. רגע לפני סגירת המפעל החליטה אסם לצפות את הבמבה בחמאת בוטנים - והחטיף נחטף מהמדפים. אבן הדרך המשמעותית הראשונה של במבה הייתה בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים. הבמבה תפסה מקום מכובד על מדפי החטיפים בקנטינות הצבאיות וליוותה את החיילים בימי המלחמה. בכך הפכה לחטיף שאינו פונה רק לילדים.
בשנת 1980 החליטה הנהלת אסם לייצר את הבמבה על טהרת החומרים הטבעיים בלבד בתוספת ויטמינים חיוניים, ובאותה שנה הושקה גם במבה אדומה בטעם תות שדה. לכבוד חגיגות ה־60 למדינת ישראל החליטו באסם למלא את הבמבה בקרם נוגט בהשראת המנהג הצה"לי לטבול את הבמבה בשוקולד.
במרוצת השנים הושקו מהדורות מיוחדות רבות של צורות שונות לבמבה הקלאסית כמו לבבות, פרחים, פירמידות ועוד. דמות התינוק של במבה נוצרה בראשית שנות ה־90 יחד עם הג'ינגל "אין, אין, אין כמו במבה", שהפכו למזוהים עם המותג. מאז ועד היום הבמבה היא אייקון וחלק מהותי בתרבות הישראלית. כיום מפעל במבה החדשני בקריית גת מייצר יותר ממיליון שקיות במבה ביום וכ־20 מיליון שקיות בחודש.
מי לא זוכר את השוקו והלחמנייה שהוגשו בזמנו בקייטנות רבות כארוחת עשר? בשנת 1957 הוקם קיבוץ יטבתה בלב הערבה. בשנת 1959 הוקמה בקיבוץ רפת, על אף התנגדותם של מומחי החלב בארץ, שטענו כי בתנאי האקלים של המקום לא ניתן לגדל פרות המניבות חלב. האתגר האדיר היה להביא פרות הולנדיות מטמפרטורה ממוצעת של 10 מעלות צלזיוס ל־47 מעלות, אבל כמו שאמר בן־גוריון: "תעזו, תתמידו, תצליחו".
ב־1962, בעזרתו של משה הס מחולדה, הוקמה מחלבת יטבתה. בשנת 1968 ייצרו במחלבה בפעם הראשונה את השוקו והחלו לשים אותו במכונות לממכר עצמאי לכל מי שעושה דרכו לאילת. המקום עם השוקו, מזנון יטבתה, הפך לאגדה.
עברו עוד כמה שנים והתחילו להפיץ את השוקו לכל בית בישראל. לאורך השנים נולדו לשוקו עוד "אחים" רבים, כגון משקאות מוקה, שוקו מקופלת, טורטית, בלונדי, מרשמלו, כיף כף, קרמל, מילקשייקים ועוד. בשנים האחרונות נפתח גם "ברז השוקו". כל מי שרוצה, יכול פשוט לעצור ביטבתה ולמזוג לעצמו כוס שוקו צוננת ישירות מהברז.
המוצר, שרבים מאיתנו עדיין זוכרים איך קפצו לשק"ם בזמן השירות הצבאי כדי להמתיק איתו את היום, הושק על ידי חברת עלית בשנת 1975. באותה עת שווק שוקולד חלב ממולא בקרם בטעם רום תחת השם "ג'מייקה". באותו קרם נעשה שימוש גם בוופל המצופה. שמו של החטיף נקרא טורטית משום שהוא מזכיר במבנהו עוגת שכבות מסוג טורט.
החטיף, המיוצר במפעל חטיבת הממתקים של שטראוס בנוף הגליל, עשוי ופל המצופה בשוקולד ובתוכו קרם שקדים בטעם רום. במהלך השנים שיווקה עלית מהדורות מיוחדות של החטיף כגון טוררררטית - חטיף ארוך בשליש מן האריזה הרגילה, טורטית עם שוקולד לבן, שוקולד פרה בטעם טורטית, משקה חלב בטעם טורטית, רולדה טורטית, גלידה בטעם טורטית, מילקי בטעם טורטית, ועוד.
1980 - שניצל טבעול
הסיפור על השניצל שהקדים בעשרות שנים את טרנד ההתנזרות מבשר החל בתחילת שנות ה־80, כאשר ד"ר מיכה שמר, טכנולוג מזון וחבר קיבוץ לוחמי הגטאות, פיתח שניצל העשוי מסויה - פתרון חדשני שלא היה קיים בעולם, עבור חברת פתקו. המוצר יועד בפיתוחו עבור הציבור החרדי כתחליף בשר: מוצר פרווה, מזין ועשיר בחלבון. בשנת 1985 זיהה גזי קפלן, שהיה אחראי מטעם הקיבוץ ולימים מנכ"ל טבעול ואסם, את הפוטנציאל הגדול של המוצר, והחליט לרכוש את החברה. המפעל החל לפעול בקיבוץ לוחמי הגטאות עם טכנולוגיה חדשה ששיפרה את איכות המוצר.
בשנת 1993 טבעול השיקה לראשונה את שניצל התירס, ומהר מאוד הוא הפך לאחד המוצרים הנמכרים בישראל. בשנת 1995 נרכשו 58% מטבעול על ידי חברת אסם השקעות. במרץ 2010 הושלמה רכישת החברה על ידי אסם. החברה, שהייתה חלוצה בפיתוחים טכנולוגיים חדשניים מן הצומח, התקדמה לפיתוח מגוון קולינרי עשיר מן הצומח (בין המוצרים: שניצל כרובית/ברוקולי, המבורגר צמחוני, כדורי בשר צמחוניים ועוד), והיא ממשיכה לחתור לקידום תזונה מקיימת ואורח חיים "טבעולי", באופן המתאים למגמות הצרכניות ורוח התקופה.
התרעות פיקוד העורף