"היי עידן, בוקר טוב. מדברת יפעת מהיח"צ של דומינו'ס פיצה, אנחנו משיקים סדרת פיצות חדשה עם הלל זוכה מאסטר שף, שכל הקונספט הוא "farm to table". הלל עבד איתנו צמוד במשך חודשים כדי להביא את הטעמים הכי מדויקים לקהל הישראלי. תרצה להצטרף אלינו מחר בבוקר לסיור בעין כמונים כדי לראות מה יצרנו? עדכן אותי, אני מחכה".
שיחה שקיבלתי בתחילת השבוע. קודם כל תהיתי לעצמי, היי יפעת, יום ראשון בבוקר וזה יותר מדי מידע עבורי. אני לפני קפה מספר 2 ואיפה זה עין כמונים? כי זה נשמע רחוק מאוד ואני בחור של קרוב מדי. בכל מקרה, יפעת היתה מאוד משכנעת ואני לא יצאתי מתל אביב נראה לי כבר שנתיים וחצי בערך אז הרגיש לי שיש פה אחלה דיל. "יאללה, אני בפנים. צריך דרכון או שזה בגבולות הארץ הכמונים הזה?". יפעת צחקה קצת אבל אז דרשה ברצינות - תעשה טובה, תגיע רעב.
ככה מצאתי את עצמי יום אחר כך באמצע שדה ירוק, איפשהו רחוק מאוד בצפון, מוקף עזים, הרבה מאוד עזים, והלל גרדי אחד, זוכה העונה האחרונה של מאסטר שף שכאילו קעקע על הנפש שלו את הצורך להגיש לכל אדם שנקרה בדרכו את הטבע על צלחת. נשמע פואטי, אבל תעשו סיבוב אחד בשדות הפתוחים עם גרדי כשהוא מלקט חומאה ישראלית מצויה ותבינו על מה אני מדבר.
מודה רגע ברצינות, הייתי קצת סקפטי. מה כבר אפשר לחדש בפיצה? וגם תכל'ס אתם רשת פיצות גדולה, הטעמים שלכם מוכרים, זה שתזרקו קצת פטריות ועלים ירוקים לא אומר שתמציאו את הגלגל מחדש. לונג סטורי שורט - טעיתי ברמות, סורי דומינו'ס אני סקפטי מטבעי וזאת גם אולי הסיבה שהקרחתי בגיל 27.
במשך שעתיים, טיילנו קבוצה של כמה ברי מזל ביחד עם השף המנצח בשדות הטבעיים שלו, ליקטנו פרחים וצמחים שעשו לי פלאשבק לטיול שנתי בכיתה ט' עם שלום המורה לשל"ח שגרם לי לחרדות מסנדלי שורש וחולצות טי-שרט קרועות שלקח לי ילדות שלמה להתגבר עליהן, וגם האכלנו את העיזים של גרדי שלכל אחת מהן יש שם. לא צוחק, אני ומליפיסנט העיזה השחורה עם הקרניים הגרנדיוזיות התחברנו ברמות.
הוא סיפר קצת על החיים בתור רועה צאן ועל הרצון להביא בשורה חדשה בתחום ה- farm to table (מהשדה לצלחת) – חומרי גלם טבעיים, בלי יותר מדי עיבודים ונגיעות, ישר לצלחת. ויש בו משהו בהלל, קלישאתי ככל שישמע, אבל משהו כל כך ישראלי ומקורקע שגורם לך לסמוך עליו שהוא לא עושה את זה בקטע שיווקי, אלא כי בא לו להאכיל אותך ולגרום לך לחייך מרוב אושר בפה.
יואו וכמה חייכתי. בסוף מסע הליקוט ההיסטרי (שנגמר בטרגדיה אחרי שהנחתי את בקבוק המים שלי על כל הפרחים שליקטתי ורצחתי אותם בדם קר), הגיע הרגע לשמו התכנסנו. בזו אחר זו יצאו הפיצות של השף אל השולחן והזכירו לי שלפעמים אני מה זה שיפוטי (תמיד, אבל אני אומר שלפעמים כדי להראות שאני חינני ונגיש).
תראו, הרבה פעמים, חברות גדולות עושות מהלכי שיווק במטרה לתפוס את הטרנד של הרגע כדי להראות שהם כביכול רלוונטיים, אבל בפועל רוצים רק לגרוף רווחים מהטרנד שעתיד לחלוף ממש בקרוב. לא חושב שיש בזה משהו רע. אם אתם באמת מתמחים בזה, קחו את הכסף באהבה, רק פליז תדעו איך לפצח את הטרנד ולהפוך אותו לרלוונטי על אמת למוצר שלכם, כי הקהל לא נאיבי. הוא מוכן לשלם, רק שהמוצר יהיה שווה את זה. דומינו'ס לגמרי פיצחו. Farm to table ישראלי אמיתי שקולע לטעם של כולן וכולם. ובואו נגיד גם שהחיוך של גרדי כשהוא מלקט סרפד וגדילן ומסביר על הערך המוסף שלהם בפיצה, רק מוסיף לרצון שלי לנסות עוד פיצות מן הצומח הישראלי.
התרעות פיקוד העורף