כשאני חושבת על בשר אני מדמיינת את דרום אמריקה, נתחים עסיסיים, מעשנה ענקית וגחלים רוחשים. כשהגעתי לאכול במסעדת "אסדו בר", קיבלתי את כל מה שעלה על דעתי בתמצית של אותנטיות שייחודית רק למקום. מהאופן בו המסעדה מעוצבת, דרך ויטרינת הנתחים המגרה ועד הטעם של כל אחד מסוגי הבשר שיצא לי לטעום – "אסדו בר" היא חוויה קולינרית מא' ועד ת'.
אז ככה: כבחורה שגדלה בעמק יזרעאל, היה נשמע לי כמו מחדל חמור עצם העובדה שמעולם לא ביקרתי במסעדת "אסדו בר" בקיבוץ אלונים, שממוקמת לא פחות מ-5 דקות נסיעה מהבית. לכן כששמעתי על המקום, שקיים כבר כ-20 שנה, אספתי את האבא הברזילאי שלי, הכנו את הבטן ויצאנו לדרך.
עוד לא הספקתי לדרוך בתוך המסעדה ומיד נכנסתי לאווירה. בפתח המקום ישנה ויטרינה שקופה שבמרכזה עומדים לצלייה כמה נתחים מרשימים במיוחד, כך שאם התיאבון עוד לא נפתח לכם, מבט אחד פנימה יגרום לבטן שלכם להשתולל. ואם כבר בעיצוב עסקינן, גם תוך המסעדה מעוצב בצורה כל כך אותנטית וצנועה, עד כדי כך שתוכלו לרגע לשכוח שאתם בישראל ולדמיין את עצמכם באיזו מסעדה קטנטנה בפאתי אורוגוואי.
כדי שנוכל ליהנות מכל הטעמים ובעיקר מאפקט ההפתעה, ביקשנו מדמיאן – בנה של בעלת המקום – להזרים אלינו לשולחן את המנות שהוא הכי גאה בהן. תכל'ס? אחרי שטעמנו, הבנו בדיוק למה.
אחרי שריפדנו את הקיבה לקראת האוכל האמיתי, הגיעו מנות הבשר הראשונות שרק עשו לי חשק לעוד. כחובבת בצקים מושבעת, מבין כל המנות ידי נשלחה מיד אל קרואסון עם נתחי קורנביף שהיה לא פחות ממדויק. הבשר היה נפלא, המיונז הרטיב את הבשר וטעם המתקתק של הבצק לא האפיל על העובדה שמדובר במנה בשרית ולא בקינוח מושחת.
מיד אחר כך טעמתי שיפוד של שקדי עגל שומניים במיוחד, שנמסים בפה והולכים מצוין עם הצ'ימיצ'ורי המרענן של המקום. מלבדם, גם נקניקיות הצ'וריסוס שהוגשו התאימו מאוד לרוטב. דמיאן סיפר לנו שהנקניקיות טובלו במקבץ תבלינים שהוכנו במתכון מיוחד של אבא מיגל, והן באמת לא דומות לשום דבר אחרי שטעמתי. התיבול היה עדין, הבשר היה איכותי והחריפות ליטפה את הלשון.
הנתח הראשון והמוצלח מבין השלושה היה האנטריקוט, שהגיע במידת עשייה לא פחות ממושלמת. הבשר היה רך והחלק השומני היה כמו חמאה שזוקקה לרגע הזה בדיוק. ההמלצה של אבא רנטו – לא לפחד מהאדום. להרכיב ביס שבנוי מחתיכת בשר ותחתיו לנעוץ במזלג חתיכות שומן לביס מושלם.
הנתח השני שאהבתי מאוד היה סטייק הטיבון, שמגיע על עצם ה-T כאשר בחלקו הוא בשר סינטה ובחלקו אנטריקוט. הביס מכל חלקי הבשר היה טעים, מתובל היטב ובעיקר לא מתנגד בשיניים. ככה אני אוהבת את הבשר שלי. הנתח השלישי הוא בשר אסדו משובח שהתבשל לא פחות משמונה שעות. חובבי האסדו יאהבו מאוד את הנתח, אך לטעמי הייתה כבדות שנובעת מסוג הבישול והצריכה אחוזי שומן גבוהים יותר.
כמעט שכחתי לציין, כי מרוב שהבשר היה מוצלח והעסיק אותי, המנה כולה מוגשת לצד תפוחי אדמה צלויים, שמשתלבים נפלא לצד הבשר ולא גונבים לו את ההצגה.
קינוח דרום אמריקאי קלאסי בדרך כלל מעלה אסוציאציה של לעוגייה שכבר בכל העולם אוהבים – האלפחורס. ועם זאת, ב"אסדו בר" האותנטיות והנוסטלגיה מהבית הם הקו המנחה, מה שהוביל אותי לגלות קינוח חדש שטרם הכרתי – אלפחור קליינטה. בדומה לאלפחורס שאנוו מכירים הטעם העיקרי המורגש הוא ריבת החלב, אך הפעם המעטפת הייתה שוקולדית, חמה וטעימה ולצידה גלידת וניל קלילה – בדיוק כמו שהיה אצלם בבית. אם זה לא מספיק כדי להמחיש את התחושה האותנטית, דעו שאת כל הקינוחים מכינה אם הבית, ריינה, שהיא גם הקונדיטורית של המסעדה.
באופן כללי, מדובר במסעדה שבאמת מדברת אל החך הישראלי, אך נשארת נאמנה למקור. הבשרים נעשים בצורה מוקפדת ועם הרבה מחשבה וכך גם האווירה של המקום – החל מהעיצוב, דרך הוויטרינה שסיפרתי לכם עליה ועד המוזיקה הדרום אמריקאית שמתנגנת ברקע.
התרעות פיקוד העורף