אחת הפעולות הנפוצות והמסורתיות בימי חנוכה היא, כמובן, טיגון לביבות. והטיגון חייב להיות נכון ומדויק, כיוון שהוא זה שעושה את ההבדל בין לביבה שחומה, זהבהבה, פריכה ונימוחה, ובין, אבוי, לביבה כהה, על סף חריכה, ספוגה בשמן ומסמורטטת.
להכנת לביבות יש שתי טכניקות עיקריות: עם ירק מבושל ועם ירק טרי. בראשונה מרככים היטב את הירק, מסננים אותו מהנוזלים ומועכים לעיסה, כמו פירה. בהמשך מוסיפים את יתר החומרים, בוחשים מעט ויוצרים לביבה עגולה, אחידה, במרקם חלק. בטכניקה השנייה הירק נשאר טרי, כפי שהוא. מעבירים אותו במגררת גסה או דקה, מסננים את הנוזלים, מעצבים לביבה ומטגנים. כך מקבלים לביבה לא אחידה לגמרי, במרקם פריך, עם פיסות ירק שמבצבצות. בחירה באחת משתי הדרכים היא עניין של טעם.
כיום ברור לכולם שניתן וכדאי להכין לביבות מכל ירק שאוהבים, ואם משכילים לערוך שילובים נכונים, מקבלים לביבות מעניינות בשלל צבעים וטעמים.
טיפסקל
בעיסת לביבות תפוחי האדמה אפשר להגדיל את כמות הקמח או לשלב פירורי לחם או לחם סחוט במקום להשתמש בביצה נוספת. חשוב להעביר את הלביבות המטוגנות אל מסננת לניקוז עודפי השמן. לאחר מכן יש לצנן את הלביבות על נייר סופג. יש לטגן את הלביבות עד שהשוליים שלהן מזהיבים והן מתחילות להשתחרר מהצדדים. רק אז הופכים אותן לצידן השני. אפשר להכין מראש את הלביבות ולהקפיא. סמוך להגשה מפשירים במקרר ובהמשך מחממים בתנור, ללא כיסוי.
התרעות פיקוד העורף