ישראלוביץ׳ מתאר בראיון את השתלשלות העניינים שהובילה למצב הקשה: “הסיפור מתחיל מהקורונה. הייתי חייב כסף למס הכנסה בהסדר תשלומים, ולא עמדתי בו. לאחר מכן המשכתי, והגיעה המלחמה ושוב לא עמדתי בהסדר. החליטו לעקל לי את החשבון. הגעתי אליהם, והם לא הסכימו להיפגש איתי בשום מצב. אמרו לי ‘תכתוב לנו, תקבע פגישה’, ואחרי כמה ימים אמרו לי ‘תשלם ואנחנו נוריד את העיקול’. לקחתי הלוואה מחבר, שילמתי, אבל עד ששילמתי כל המערכת נפלה. כל הצ׳קים לספקים , הכול פשוט נפל. בשנייה אין כרטיסי אשראי, אפילו דלק לא יכלתי לקנות. כל זה כשאין עבודה, כי יש מלחמה. לא סגרנו והמשכנו לעבוד, אבל פשוט הייתה דממה. רכב לא עבר בכביש, אשדוד הייתה מופגזת.”
למרות המשבר, ישראלוביץ׳ מדגיש את האהבה למקום וללקוחותיו, שממשיכים להגיע ולפרגן גם בימים הקשים: “אני אוהב את העבודה ואת האורחים שלי. מאז שהאירוע פורסם, אנשים באים לפרגן מכל הארץ , גם הרבה חברה צעירים שאומרים שקראו על הקשיים ובאים לפרגן. זה ממש מרגש. זה מפעל החיים שלי , אני פה כל יום, אני גר פה וישן בבית, פה אני חי".
אידי, שזכה לאורך השנים להכרה ארצית כאחד ממסעדני הדגים המזוהים בישראל, שומר על תקווה זהירה לעתיד: “ידעתי זמנים טובים , הייתה פרנסה, הצלחה וכסף. אני לא רק בוכה, אבל כרגע אנחנו במצב הזה. אני מבקש מאלוהים שייתן לי עוד שבע שנים לפחות, ומתפלל לזה. ביום שלישי אגיע לבית המשפט כדי שהשופט יאשר את פריסת החובות, ואז יפתח לנו חשבון ונצליח להמשיך לחיות כמו פעם".
מאז הקמתה באמצע שנות ה־80 הפכה “אידי דגים” לשם דבר: מקום ששילב מסורת, איכות, טריות ואווירה משפחתית. ישראלוביץ׳, דייג במקור, הקים את המקום ליד נמל אשדוד והפך אותו בהדרגה לאחד ממוקדי העלייה לרגל לחובבי דגים מכל רחבי הארץ.
התרעות פיקוד העורף