פתחנו בטרטר בקר (82 שקלים) שהפגין קיצוץ ידני מופתי של נתח הולשטיין מקומי. הבשר, בעל טעם עמוק של יישון, קיבל מגע קלאסי של חלמון וצלפים שהעניקו לו קרמיות עוטפת. לצידו הגיע טרטר טונה (82 שקלים), מנה שהיא שיר הלל לטריות, ומשלבת בין רכות הדג לתיבול שמדגיש את מליחות הים. מפתיע הוא הסלט ליטל ג’ם (68 שקלים): ענתבי בחר לעשן את החסה, פעולה ששינתה את הדנ"א של הירק הפריך והפכה אותו למנה בעלת רבדים של אדמה ועשן המשתדכת נהדר עם רוטב ויניגרט הדרים.
הדרמה האמיתית מתרחשת בגזרת הבשרים. הדנוור קאט המעושן (85 שקלים, כמנה ראשונה) הוא שיעור בטיפול נכון בנתחים פחות קונבנציונליים. העישון נוכח, אך לא אגרסיבי, ושומר על עסיסיות הנתח. בעיקריות, הפריים ריב (75 שקלים ל־100 גרם) מגיע כשהוא מציג את “תגובת מייאר", תוצאה של מפגש כימי בין סוכר לחומצת אמינו, במיטבה – מעטפת חרוכה ופריכה המסתירה פנים אדמדם ומשויש. היישון הממושך (60 יום) מעניק לנתח טעמי אגוז ואוממי מרוכזים, כאלו שרק סבלנות והתייחסות נכונה לטמפרטורה יכולות להפיק.
אי אפשר לדבר על “גריל רום" בלי להזכיר את הלוואי. הצ’יפס המפורסם (25 שקלים) מצדיק את שמו – עבה כסיגר, פריך מבחוץ ונימוח מבפנים, תוצר של טיפול רב־שלבי בתפוח האדמה. הכוכב האמיתי של התוספות הוא הבצל המטוגן (18 שקלים) שמגיע בצורת עוגה. חתמנו ברויאל סנדי (62 שקלים), קינוח דקדנטי שמשחק על הגבול שבין נוסטלגיה לאמריקה המודרנית, עם גלידה איכותית ותוספות תוצרת בית שסוגרות את הארוחה בתחושת מתיקות. ענתבי מצליח לשמר את הדיוק הירושלמי אך משיל מעליו את החליפה לטובת חולצת פשתן. ה"גריל רום" בגרסתה הלא כשרה אינה רק שלוחה. היא הגרסה המשוחררת, היצרית ובעיניי, הנכונה יותר של המותג.
בחלל העמוס ריחות בישול איטי, לצד קוגלים לוהטים וחלות ויז’ניץ טריות, מוצעת חוויית ליל שישי חרדית אותנטית. בין שבישיבה במקום ובין שברכישה הביתה לשבת, מדובר במענה הקולינרי האולטימטיבי למזג האוויר הסוער. זוהי הזדמנות נדירה לפגוש תחת קורת גג אחת את העבר והעתיד של המאכל היהודי האייקוני ביותר, המאחד את כל העדות סביב סיר אחד.
התרעות פיקוד העורף