פרץ הקים את "מטרלו" בשנת 2019 בקיבוץ עין זיוון שברמת הגולן, שם גדל. לדבריו, ההחלטה לפתוח מאפייה הגיעה לאחר משבר אישי, כשהחל למעשה ללא הכשרה מקצועית מסודרת.
"לא למדתי אצל מישהו. כל לילה הייתי חושב על עוד מתכון וככה למדתי בעצם את כל התחום לבד", סיפר. מה שהחל כמאפיית לחמים קטנה התרחב בהדרגה בהתאם לדרישת הלקוחות, עד שהקרואסונים הפכו למוצר המזוהה ביותר עם המקום. "לקח לי בערך שנתיים להגיע לתוצאה שרציתי באמת", אמר.
לדבריו, תקופת הקורונה דווקא האיצה את החשיפה למותג, כשאיסורי הישיבה יצרו תורים מחוץ למקום והפכו לחלק מהשיח סביב "מטרלו". אלא שאז הגיעו אירועי 7 באוקטובר והמציאות בצפון השתנתה. "בהתחלה עוד היו חיילים שהגיעו לרמת הגולן, אבל אחר כך אנשים הפסיקו להגיע. במשך חודשים פתחנו כל בוקר למרות האזעקות, אבל זה כבר נהיה קשה", סיפר.
ביולי 2024 נסגר הסניף בעין זיוון. חודשים לאחר מכן עבר פרץ עם משפחתו להונגריה ופתח סניף בבודפשט, אך הפעילות נסגרה לאחר תקופה קצרה. בהמשך החליט לחזור לישראל, וב־24 במרץ 2026 נפתח הסניף החדש בבנימינה.
כמעט חודשיים לאחר הפתיחה, נראה שהעניין סביב המקום לא דעך. ביום שישי בבוקר נרשמו מחוץ למקום תורים חריגים, כשלקוחות התחלקו בין תור לטייק אוויי לתור לישיבה במקום. גם בהמשך הבוקר התור כבר השתרך לאורך הרחוב, במראה שלא זכור לרבים מתושבי האזור סביב פתיחת עסק חדש.
הסניף החדש פועל במבנה הצופה אל חורשת אקליפטוסים, עם אזור ישיבה מקורה ואזור לטייק אוויי, כדי שתוכלו לנוח גם בחורשה. מטבח הקונדיטוריה נבנה עם קירות זכוכית המאפשרים לצפות בצוות העבודה בזמן אמת. על ויטרינת המאפים מופקדת הקונדיטורית אלה וינברג, שעובדת לצד פרץ בשנתיים האחרונות.
פרץ מסביר כי אחד העקרונות שעליהם הוא מקפיד הוא עבודה יומיומית עם חומרי גלם טריים. "אין פה מוצר מלאכותי אחד במטבח. הכל נעשה מאפס כל יום", אמר. לדבריו, חלק מהספקים והיצרנים ממשיכים לעבוד איתו עוד מתקופת הפעילות בצפון.
לצד סיפור ההצלחה, פרץ מותח ביקורת גם על התנהלות המדינה מול עסקים בצפון בתקופת הלחימה וטוען כי לא קיבל פיצויים מספקים. "הבנתי שמהמדינה אין לי מה לצפות. אם רוצים לשרוד צריך להתאים את עצמך למציאות", אמר. לדבריו, ההחלטה לחזור לישראל ולבחור בבנימינה הושפעה גם מהרצון לפעול באזור שיוכל להמשיך לתפקד גם בתקופות של חוסר ודאות ביטחונית.
במקום מוגש תפריט שנע בין מאפי בוקר וקפה, למנות בראנץ’ מושקעות וצלחות שמתאימות גם לארוחת צהריים קלילה. בתפריט עצמו מצוינים הספקים והיצרנים שמהם מגיעים חלק מחומרי הגלם, בהם חקלאים, גבנים ויצרנים מקומיים.
בגזרת הטעימות, פתחנו עם קרואסון המקושקשת המזוהה עם המקום, עמוס ביצים ופרמז’ן (44 שקל). במקרה הזה, ההייפ כנראה מוצדק. הקרואסון חמאתי, המילוי נדיב והשילוב עובד היטב.
אחריו הגיע קרואסון קממבר עם ריבת קולורבי וגבינת קממבר (55 שקל). זו כבר מנה פחות צפויה, עם שילוב טעמים שנע בין מתוק, מלוח וחמיצות עדינה. המחיר לא נמוך, אבל מדובר באחת המנות המקוריות בתפריט.
גם המנות הקלות נטו לכיוון היצירתי. האספרגוס הצרוב עם ויניגרט תירס ויוגורט (64 שקל) הייתה מנה רעננה שמעוררת את התיאבון, בעוד שסלט העגבניות עם תותים, ריקוטה, פלפל ירוק ובצל סגול (59 שקל) הצליח לחבר שילוב פחות שגרתי שעבד טוב יותר מהצפוי.
הפתעת הארוחה הייתה דווקא סלט הירוקים החרוכים על מצע לבנה (66 שקל), שנעלם מהשולחן במהירות והצליח להפוך חומרי גלם פשוטים יחסית למנה עם הרבה עומק.
בסופו של דבר, "מטרלו" בבנימינה היא לא רק מקום שמייצר תורים או הייפ ברשתות. מאחורי הסגירה בצפון, המעבר לחו"ל והחזרה לישראל, נראה שיש גם אוכל שמצליח ברוב המקרים לעמוד בציפיות. המחירים בחלק מהמנות גבוהים, אבל מי שמגיע כנראה לא מחפש רק קפה וקרואסון, אלא גם את הסיפור, היצירתיות והתחושה שמישהו עדיין מכין הכל מאפס. וכן, זה מורגש גם בטעמים.
התרעות פיקוד העורף