רון שואל אותו למה בישראל מסעדות נפתחות ברעש גדול ונעלמות אחרי שנה או שנתיים, בעוד שבפריז, יוון או מקומות אחרים בעולם יש מוסדות שעובדים עשרות שנים. אגאי עוצר אותו מיד. "אתה משווה תפוחים לתפוזים", הוא אומר.
"במצב הכלכלי הכי פחות טוב שהייתי בו, אני חי הכי טוב שחייתי"
כשעולה השאלה למה לא לפתוח בחו"ל, במקום שבו יש יותר יציבות, אגאי מספר על הפעם שכבר עשה את זה. באמסטרדם, עם יזם שבנה לו מסעדה, הוא חי כמה שנים על הקו. "ראשון עד רביעי באמסטרדם, רביעי עולה על מטוס עד שבת בתל אביב, עוד פעם שבת עד רביעי", הוא מספר. "ככה ארבע וחצי שנים".
עסקית, זאת הייתה חוויה טובה. אישית, הרבה פחות. "זה פירק לי בית", הוא אומר. "הילדים לא עומדים בזה. לקחתי על עצמי החלטה. אני פה, הכול בסדר. גם פה נמצא את הדבר". היום, הוא אומר, דווקא במצב הכלכלי הכי פחות טוב שהיה בו, הוא חי הכי טוב שחי בחיים שלו. "לא חס וחלילה רע", הוא מדגיש, "אבל במצב הכלכלי הכי פחות טוב שהייתי בו, אני חי הכי טוב שחייתי בחיים שלי. אם אני אספר לך את סדר היום שלי, אתה תחשוב שאני בן אדם עשיר".