כך היה במתחם שרונה, כך היה במתחם התחנה, כך היה בנמל תל אביב – ואל המתחמים העירוניים הללו, אפשר להוסיף גם את אזור רחוב נחלת בנימין, דווקא מרכז שצמח מתוך עצמו ומושך אליו קהל שמגיע לתל אביב מבחוץ.
למה פתחנו בכל אלה? כי אם יש מתחם בתל אביב שהוא תבנית נוף שכונתו, אחד ויחיד מסוגו, הרי שזה מתחם באזל (או בזל, בכתיב חסר, כפי שגורס השלט העירוני).
איזו מין שלווה
המתחם הזה הוא לב הצפון הישן של תל אביב, "מוגן" מכל עבריו מלהיות מוקד משיכה למי שאינם תושבי השכונה. הוא יקר לשכירות ולקנייה (ממגורים ועד למסחר) ולצד תושבי השכונה המקוריים הוא מושך בשנים האחרונות לא מעט תל אביבים אמידים שנוטשים את פרברי צפון העיר היוקרתיים וחוזרים לגור במקום שיש בו חיי קהילה תוססים יותר, עם שירותים ציבוריים זמינים: מרפואה ועד תרבות, ממכולת ועד "טמבוריה".
האוכלוסייה הזאת הפכה אבן שואבת לעסקים רבים מתחום הקולינריה: מסעדות מיינסטרים כמו "זה-סושי" והסניף הצפוני של "רוסטיקו" (בעיקר פיצות ופסטות), פועלות במתחם כבר שנים, בהצלחה גדולה (בהצלחה לכם עם למצוא שולחן ברוסטיקו בשישי הערב, בלי הזמנה של שבועיים מראש).
אליהן ניתן להוסיף בתי קפה מיתולוגיים, מ"אלקלעי" הוותיק (על שם הרחוב שמחבר את הרחובות השל"ה ואשתורי הפרחי), שילוב של בית קפה ביום ובר יין לעת ערב ועד ל"מלה" הטרנדי, שלבעליו שייכת גם המעדנייה ברחוב באזל "פרנזו".
האחרונה היא תחנה טובה לבחון דרכה את תחיית המתחם המנומנם הזה, במובן הכי טוב של המילה: השבוע חגגו שם את הצטרפות השף עינב אזגורי לצוות. אזגורי רכש לעצמו מעריצים רבים בין הפודיז בעיר, עת כיכב במקומות כמו "הסרווסריה", מלון נורדוי, LP המצוינת ועוד.
מגע של שף
לכן ההצטרפות שלו למעדנייה דווקא, ולא למסעדה חדשה, היא מעניינת במיוחד. מעבר לשעות הקלות יותר והיעדר הלחץ של הסרוויס, יש בכך ביטוי לשינויים שחלים בתרבות הפנאי שלנו: פחות מסעדות, יותר גורמה בבית. בצד אחד של המשוואה רואים מעדניות שמספקות חומרי גלם לבשלן הביתי. בצדה האחר רואים צמיחה במעדניות שמציעות אוכל מוכן.
רק ברחוב באזל לבדו, על מרחק הליכה של כ-100 מטר, תמצאו גם את "דדי" וגם את "מרקטו", כלומר עוד שתי מעדניות! תודו שזה נתון מטורף לשכונה שיש בה אולי פרופיל נכון של תושבים, אבל אין לה "גלאם", כמו שיש אפילו ברחוב דיזנגוף הסמוך (או אפילו לרחוב שינקין, שבו על מטראז' דומה תמצאו מעדניות כ"עדינה", חנות הדגים הטרנדית והקצבייה של אהרוני).
שף אזגורי והליין החדש של "פרנזו" מציעים מגוון מרשים מאוד של סלטים טריים (ללא חומרים משמרים) ומנות מוכנות, מאלמנטריות כשניצלים ועד הפתעות שמגע השף החדש מורגש בהן, כמו "לשון כבושה" (36 שקלים, הוואליו פור מאני הטוב בעיר!), שם לא מאוד אטרקטיבי למה שהוא לא פחות ממעדן. לצד כל זה נמזגים (ונמכרים בבקבוקים כמובן) מגוון יינות שנבחר בקפידה, כולל אוסף מרשים של יינות טבעיים.
אפרטיבו ולישון
אזגורי אינו השף היחיד שעשה את דרכו למתחם רק בשבוע האחרון. גם הפיצרייה הטרנדית (והמעולה, אין מה לומר) לה-טיגרה, הוסיפה השבוע לתפריט שלה מנות אפרטיבו, השף-פיציולו ירון סגל, השיק השבוע תפריט מנות ב-99 שקל, מנות שיוגשו במסעדה בין השעות 17:00-19:00, כלומר – שימו לב לא רק לתפריט החדש, אלא גם לשעות הבילוי שאליהן מכוונת לה-טיגרה.
למרות טעימות אצל אזגורי ופרנזו, רציתי לסיים את הערב בפיצה, אך אבוי – לחרדתי התברר לי שזוג החברים היקר שנלווה אלינו, מתנזר מפחמימות...
כך אירע שהמשכנו עוד פחות מ-50 מטר והתיישבנו באלקלעי הישן והטוב, על צלחת של מוצרלה ואנשובי, צלחת סרדינים (50-60 שקל), פלטת גבינות ופלטה נפרדת של נקניקים (כ-75-85 שקל) ובקבוק של קרמו מבעבע (180 שקל).
כשיצאנו, הייתה לה-טיגרה עמוסה עד אחרון השולחנות, גם בגלידריה "אותלו" נצפו קונים וכן, איך לא, ב"רוסטיקו" המצליחה. כמעט כל יתר העסקים במתחם כבר הלכו לישון, כיאה לשכונת מגורים שלווה בלב הצפון הישן של תל אביב. אולי לא בדיוק "חיי לילה", אבל אללי, איזו איכות חיים!
התרעות פיקוד העורף