מבקר האוכל ניב גלבוע יצא לביסטרו בתל אביב - ויצא עם מסקנה אחת ברורה

"כשאני שומע על ביסטרו בתל אביב, זה בדרך כלל מדאיג אותי. אני מת על ביסטרואים, באמת. על ביסטרו בצרפת אפשר לדבר שעות. אבל בתל אביב? בדרך כלל צריך למלא לוטו לפני שנכנסים. טוב שיש פה דוכן בחוץ", אמר לפני שנכנס למסעדה.

מסעדת "בראסרי 18" בתל אביב מגדירה את עצמה כמסעדת שף צרפתית עם נגיעות ים-תיכוניות. מהר מאוד התברר לגלבוע עוד פרט קטן ומפתיע: המקום כשר חלבי. ביסטרו תל אביבי, עם שפה צרפתית, בלי בשר - וכאן הסקרנות שלו עלתה על גדותיה.

גלבוע ישב במקום אסטרטגי במסעדה, שמאפשר מבט על כל מה שקורה במסעדה - ובעיקר במטבח שלה. לשולחן הגיעה מלצרית אדיבה וסבלנית, שהתחילה להסביר את התפריט. יש במסעדה סטארטרים לפתיחת הארוחה, מנות בראנץ', עסקיות צהריים ועיקריות שמבוססות בעיקר על דגים.

ההמלצה שלה הייתה להתחיל בהמאצ'י, אבל דווקא הסשימי היה מה שתפס את ניב גלבוע - בעיקר בגלל השילוב עם דובדבן וכוסברה. הסשימי, היא הסבירה, הוא מנה מיוחדת, עם סלטון שמתפוצץ בפה. זה הספיק לו - והוא הזמין את המנה.

בשלב העיקריות גלבוע שקל להזמין את סטייק הטונה, אבל כאן התחיל מבחן הרצינות שלו. הוא הסביר שהוא לא אוכל סתם סטייק טונה, ובטח לא כשיש סביב טונה מסוג בלופין היסטריה ושיח מוגזם. ניב גלבוע דרש לדעת מאיפה הדג, מה הגודל שלו ומה הסיפור שלו. לזכות המקום ייאמר שהתשובות חזרו מהר, והיו ענייניות. הטונה, כך נמסר, הייתה במשקל של כ-150 קילו לפני הפילוט. לגבי פילה הבר ים (לברק), השף אישר שכשהדג מגיע למשקל של יותר מ-600 גרם הוא עובר לבריכות גדולות יותר, בגידול ישראלי. גלבוע בחר במסגרת העסקית בארטישוק ירושלמי למנה ראשונה. לעיקרית - פילה בר ים על רוטב בר בלאן עם צלפים, לצד פירה.

מנת הסשימי הגיעה לשולחן, וניב גלבוע התמוגג מהמראה שלה. לטעמו הדג היה בשרני, כמו שהמאצ'י בדרך כלל יודע להיות, אבל הוא הרגיש צורך לומר את האמת: זה לא דג עם המון טעם בפני עצמו. לכן הוסיפו לו מסביב לא מעט - שמן, חמאה, דובדבנים והרבה מאוד זעתר. אולי קצת יותר מדי זעתר לטעמו של גלבוע. ועדיין, כמנה - היא מהנה מאוד, עם שילוב טעמים מוצלח.

ואז הגיעה המנה הראשונה של העסקית: קרם ארטישוק ירושלמי, עם צ'יפס דקיק מעל, עלים וזעתר. ניב גלבוע נהנה מהמנה ואמר שהיא טעימה מאוד, אבל קטנה מדי. זו לא באמת מנה ראשונה. מבחינת טעם אין לו טענות: הקרם היה טוב, הארטישוק עשוי מצוין. מבחינת גודל - פחות יפה. גם כאן חזר הזעתר. הוא הופיע במנה הראשונה-ראשונה, הופיע שוב במנה הראשונה-השנייה, ואם הוא היה מופיע גם בדג - הוא באמת היה כועס. למזלו ולמזלנו, זה לא קרה.

המנה העיקרית הגיעה לשולחן: פילה בר ים ברוטב בר בלאן, עם צלפים ופירה. בר בלאן (רוטב חמאה לבנה) הפך לאחרונה ללהיט בתל אביב, אבל רוב הישראלים לא מודעים אליו כי הוא לא מתאים למנות בשר במסעדות כשרות. הוא בדרך כלל תוספת טובה למנות בשר שונות - אבל ב"בראסרי 18" תוכלו ליהנות ממנו על הדג שלכם.

פה כבר היה לניב גלבוע ברור: במסעדה הזאת יודעים להכין דגים. הפילה היה עשוי מצוין, הרוטב היה טעים מאוד, הצלפים נתנו את החדות הנכונה, והפירה עבד טוב עם הכול. זו הייתה מנה בגודל הנכון, בטמפרטורה הנכונה, עם טעם נכון.

לקינוח הוצעו כמה אפשרויות: מילפיי, מוס שוקולד וטירמיסו. אין כאן משהו שמפיל מהכיסא על הנייר, אבל המלצרית טענה שהמילפיי מרגש. ניב גלבוע הזמין אותו - יחד עם אספרסו קצר.

המילפיי היה טוב. גלבוע אהב במיוחד את השילוב עם הקרמל המלוח, אבל לטעמו היה מקום ללכת חזק יותר על המליחות - קצת מלח אטלנטי מלמעלה לטעמו היה משדרג עוד יותר את המנה.

החשבון: סשימי ב-69 שקלים, עסקית ב-126 שקלים שכללה את הארטישוק, הדג והקפה, מילפיי ב-62 שקלים, ומים מוגזים ב-29 שקלים. לא זול, אבל גם לא תחושת שוד. יש כאן השקעה, שירות טוב ומטבח שיודע מה הוא עושה.

השורה התחתונה: בכלל לא מרגישים שמדובר במסעדה כשרה. לא היה בשר, נכון, אבל הדגים קיבלו את כל החמאה, השמנת והרוטב שהם צריכים לקבל, וגם הקינוחים לא סבלו ממגבלות. היו בעיות - בעיקר בגודל המנה הראשונה ובעומס הזעתר - אבל בסוף זו הייתה ארוחה מהנה מאוד.