עונת התירס הטרי קצרה, ולכן רבים מנסים למצוא בסופר את הקלחים הגדולים והיפים ביותר. יש מי שמקלפים מעט את העלים כדי לבדוק את הגרגרים, ואחרים מסירים אותם כמעט לחלוטין. אלא שהבדיקות האלה אינן מבטיחות תירס מתוק, ואף עלולות לזרז את התייבשות הגרגרים.
העלים העוטפים את הקלח מגינים על הגרגרים במהלך ההבשלה, הקטיף וההובלה. מרגע שפותחים אותם, הגרגרים מתחילים לאבד לחות, להתקשות ולהתייבש. לכן עדיף לבחור את הקלח באמצעות מגע ובדיקת הסיבים שבקצהו, ולא באמצעות קילוף. הסימן הראשון שכדאי לבדוק הוא סיבי התירס. בתירס בשל וטרי, קצות הסיבים מתחילים להשחים, אך הם עדיין צריכים להיות רכים, מלאים וגמישים. באזור שבו הם נפגשים עם קצה הקלח, צבעם אמור להיות בהיר יחסית.
לעומת זאת, סיבים כהים מאוד, שחורים, שבירים או ריריים עלולים להעיד שהתירס ישן. במצב כזה, חלק מהסוכרים שבגרגרים כבר עשויים להפוך לעמילן, והמרקם יהיה פחות עסיסי ויותר קמחי. לאחר מכן כדאי להעביר את היד לאורך הקלח, מהבסיס ועד הקצה, מבלי לפתוח את העלים. העלים עצמם צריכים להרגיש רעננים וגמישים, ולא יבשים או מוכתמים בעובש. מתחתיהם אמורים להימצא גרגרים מלאים, אחידים וצפופים, ללא שקעים או רווחים גדולים.
אפשר גם ללחוץ בעדינות לאורך הקלח. גרגרים טריים ועסיסיים ירגישו מלאים, אך עם מעט גמישות. קלח קשה מדי, דק או לא אחיד עלול להיות פחות מוצלח. גם כמות הסיבים חשובה: לכל גרגר בתירס יש סיב משלו, ולכן קלח עם מעט מאוד סיבים עשוי להכיל שורות חסרות או גרגרים שלא התפתחו כראוי.
בשורה התחתונה, אין צורך לקלף את התירס בסופר. חפשו סיבים רכים ומלאים, עלים רעננים וקלח שמרגיש אחיד, מלא ועסיסי לכל אורכו. כך תגדילו את הסיכוי להגיע הביתה עם תירס מתוק וטרי.
התרעות פיקוד העורף