הסוף לדמעות: הטריק היחיד שבאמת עובד כשחותכים בצל

קודם כול: סכין חדה

אחת הדרכים הפשוטות ביותר להפחית את כמות החומר המשתחרר היא להשתמש בסכין חדה. סכין מושחזת חותכת את הבצל בצורה נקייה יותר ופוגעת בפחות תאים בהשוואה לסכין קהה, שמועכת ופוצעת את הרקמה. ככל שפחות תאים ניזוקים, כך משתחררת פחות מהתרכובת שגורמת לצריבה.

מקרר או מקפיא לפני החיתוך

השיטה היעילה ביותר שנבדקה הייתה דווקא קירור הבצל. אחסון הבצל במקרר, או הכנסתו למקפיא למשך כ-30 דקות לפני החיתוך, מאטים את התגובות האנזימטיות שמתרחשות כאשר פוגעים בתאים. כתוצאה מכך, ייצור החומר הנדיף מתעכב וכמותו פוחתת בזמן החיתוך. מלנדז מצא שהשיטה אכן הפחיתה משמעותית את הדמעות, אם כי לא מנעה אותן לחלוטין בכל פעם.

גם מאוורר יכול לעזור

אפשרות נוספת היא פשוט להרחיק את החומרים הנדיפים מהפנים. פארימונד ממליץ לחתוך את הבצל סמוך למאוורר חזק שמכוון את האוויר הרחק מהאדם החותך. כך, חלק מהחומר שמשתחרר מתפזר לכיוון אחר לפני שהוא מגיע לעיניים.

יש גם מי שממליצים לחתוך את הבצל תחת מים זורמים או אפילו כשהוא שקוע בתוך קערת מים. הרעיון הוא שהמים ילכדו את התרכובות לפני שיגיעו לאוויר. חיתוך בתוך מים אכן היה יעיל, אבל לא נוח במיוחד. הוא מקשה לראות בדיוק היכן חותכים ועלול להפוך את העבודה למסורבלת ואף פחות בטוחה.

ומה עם משקפי בצל?

למרות שהם נראים מעט מגוחכים, משקפיים אטומים שמונעים מהחומר להגיע לעיניים אכן יכולים לעבוד. מלנדז מספר כי המשקפיים היו יעילים במיוחד, ובשילוב עם אטימה של האף אפשר להפחית עוד יותר את החשיפה לחומרים שמעוררים את תגובת הדמעות.

גפרורים, כפיות ולחם? כנראה שלא

לעומת השיטות האלה, חלק מהפתרונות העממיים התבררו כחסרי תועלת.

הדלקת נר או גפרור ליד קרש החיתוך מבוססת על הרעיון שהלהבה תנטרל את החומר הנדיף לפני שיגיע לעיניים, אך בבדיקה לא נמצא לכך יתרון משמעותי.

גם הכנסת כפית לפה, החזקת גפרור בין השיניים, לעיסת מסטיק או הכנסת חתיכת לחם מתחת לשפה העליונה לא הוכחו כיעילים.