ברחובות של העיר התחתית בחיפה יש קסם מיוחד. קשה להבחין בו, אבל מרגע שנכבשת - תרצה לחזור אל המתחם האורבני הזה, חצי עומד מוזנח, כמחכה למטה הקסם שנגע כבר בחלק מהמבנים.
מגאוגרפיה להיסטוריה: חלק מהמתחם נבנה עוד בימי השלטון העות'מאני, אבל את הדחיפה הרצינית נתנו הבריטים, שהקימו את הנמל בשטח שנכבש מן הים מתחת למושבה הגרמנית והפכו את העיר למרכז מסחרי שוקק: מוסדות מנדטוריים, בנקים, מחסנים ושטחי מסחר.
אז דיברנו קצת על היסטוריה וקצת על גאוגרפיה. מה נשאר? ביוגרפיה! ובכן, גם ההיסטוריה הפרטית שלי עוברת ברחוב העצמאות בעיר, בימים שנקרא עדיין דרך המלכים: אבי נחשד על ידי הבולשת הבריטית שהיה מעורב בפיצוץ מטה המשטרה הבריטית, בפינת רחוב כיאט. הפיצוץ בוצע אומנם על ידי האצ"ל ואבי היה איש ההגנה, אבל לבריטים זה לא שינה - הוא נחקר והועבר למחנה המעצר בלטרון. חברתו דאז שמרה לו אמונים במשך תקופת מאסרו - נישאה לו עם שחרורו מהמאסר ואני הוא בן הזקונים לאותם נישואים, שנמשכו עד ליום מותו בשנת 2010.
בשנים האחרונות עלתה קרנו של מתחם שוק תלפיות בהדר כמרכז קולינרי עדכני. מבלי לגרוע כהוא זה מהחוויה בתלפיות (עניין למדור נפרד), הרי שאני מעדיף את העיר התחתית, דווקא מפני שיש בה מקומות אולד-סקול. תכף ננשנש משהו, מבטיח, אבל קודם כל כמה מילים על ההתחדשות האורבנית במתחם.
מי שרכש דירה באחד הבניינים הישנים בעיר הרוויח בגדול. המחירים רחוקים עדיין ממחירי הנדל"ן במרכז, אבל בחלק מהאזורים, בעיקר כאלה שקרובים לקמפוס ולחלקים המשופצים של רחוב הנמל, כבר קשה למצוא "מציאות" כבשנים עברו. ועכשיו, לשולחן.
האוכל של העיר התחתית, בהכללה, הוא תבנית נוף מולדתו - מאוכל ערבי בהשראה לבנונית, דרך אוכל ישראלי עדתי, בדגש על רומני ועד למקומות מעודכנים ברוח הזמן.
גם הרשימה דלעיל היא חלקית מאוד - ואפשר היה להמשיך עם הניים-דרופינג עוד ועוד, אלמלא רציתי להתמקד במקום אחד, מיוחד, שהוא בעיני ביטוי קולינרי לקסם החיפאי: הדו-קיום המופתי של העיר הזאת, זה שממלא אותי תמיד באופטימיות שאפשר גם אחרת.
זה ממשיך עם מנות ראשונות כמו הפריקה והבצל המקורמל בבישול ארוך עם שקדים וצנוברים (מנה טבעונית, בכלל - טבעונים ימצאו כאן לא מעט אפשרויות, לא רק בסלטים כמו החומוס והמחמרה או במנת ראשונה כמו הפריקה, אלא גם במנת עראיס טבעוני או אפילו קינוח בדמות כנאפה טבעונית).
חובבי הבשר מוזמנים שלא להחמיץ את הקבב אורפה מבשר בקר וטלה (99 שקל) ומי שלא חושש לערבב בשר עם חלב, מוזמן למנה שהיא לטעמי אחת הטובות בארץ: שישברק (78 שקל, יש גם גרסה צמחונית!) - כיסונים במילוי בשר בקר (או פטריות ובצל, בגרסה הצמחונית) ברוטב יוגורט חם שקיבל נגיעה של שמן צ'ילי, נענע יבשה ופיסטוקים - ללקק את האצבעות! אנחנו קינחנו בכנאפה מעולה (38 שקל) ומהלביה - שמנת מתוקה עם פירות מיובשים, פיסטוקים וצנוברים (39 שקל).
ביקשנו מהמלצר תפריט יין, רק כדי לגלות שלא רק שיש יופי של היצע יינות (הלכנו על אסירטיקו יווני, רק כדי להישאר בקרבת האגן המזרחי של הים התיכון) ואלכוהול, אלא גם שהבחור, בנה של רולא, זכה לא מכבר בתואר הסומליֶה הצעיר (בתערוכת סומליֶה שהתקיימה בחורף שעבר בהיכל התרבות). כבוד.
ממש כמו הקסם של העיר התחתית בחיפה, גם סוד הקסם של רולא הוא מעט חמקמק. כלומר, הכול טעים מאוד, כבר כתבנו, אבל יש פה משהו יותר מכך: מסעדה שאינה קיימת בארץ של מטבח ערבי עילי שאינו כפרי אותנטי אלא אורבני ומתוחכם. בחיי שעשיתי לעצמי חשק לעלות על הרכבת, לרדת בתחנת חיפה מרכז ("השמונה") וללכת 10 דקות ברגל, רק כדי לאכול עוד פעם ברולא.
התרעות פיקוד העורף