יש מסעדות שנשענות על הנוף שלהן, וברופטופ של מלון ממילא קל להבין מדוע. חומות העיר העתיקה פרושות מול השולחנות, ובשעות הערב, כשהאור הירושלמי מתרכך ובריזה קרירה עוברת במרפסת, נוצרת במקום אווירה רומנטית שמזכירה מסעדה באיטליה, רק מול נוף ירושלמי מובהק.
המוזיקה אינה משתלטת, והשולחנות מתמלאים בתמהיל מעניין של תיירים, ירושלמים קבועים, זוגות בדייט ומשפחות שהגיעו לחגוג. המקום חגיגי, אבל לא נוקשה, וגם השירות שומר על האיזון הזה: מקצועי וקשוב, אך נעים ובגובה העיניים.
את הערב פתחנו בתל קאסר רוזה של יקב נטופה, שהתגלה כבחירה מתאימה מאוד לאווירה. הוא קליל, מעט מתקתק, בעל גוף עדין. זה בדיוק מסוג היינות שאפשר ללגום לאורך הארוחה בלי שיתחרו על תשומת הלב עם המנות.
אל השולחן הגיעו גם לחמניות השושנים (46 שקלים), המבוססות על מתכון שמלווה את שלו כבר כ-30 שנה. הן רכות וטעימות ומוגשות עם קרם חצילים, מתבל עגבניות וקרם שום קונפי. אין בהן בשורה קולינרית גדולה, אבל הן ממלאות היטב את תפקידן בתחילת הארוחה. צלחת החריפים (24 שקלים) הרגישה פחות נחוצה, בעיקר מפני שחלק מהטעמים והמטבלים כבר נמצאים על השולחן לצד הלחם.
הדגים מביאים איתם קיץ
בגזרת הדגים נרשמה אחת ההצלחות הגדולות של הערב: "רביולי" קולורבי מוחמץ (84 שקלים). פרוסות הקולורבי מושרות בחומץ ובסוכר עד שהן נעשות דקות וגמישות, ובתוכן טרטר דג לבן, אננס, בצל סגול, פסיפלורה, כוסברה ולימון. זו מנה צבעונית ורעננה, עם דג טרי מאוד ואיזון מוצלח בין מתיקות, חמיצות וחריפות עדינה. פירות הקיץ אינם משמשים כאן רק לקישוט, אלא מעניקים למנה את האופי שלה.
סיגר הדגים (85 שקלים) המשיך את הקו המוצלח. הדג הלבן נקצץ ולא נטחן, ולכן המילוי נשאר אוורירי ובעל מרקם ברור. הסיגר יוצא חם מטיגון עמוק ומוגש לצד קרם עגבניות שנצרבו בחום גבוה, נצלו במשך שעות ונטחנו עם שום קונפי ואריסה. לקרם יש טעם עמוק ואמיתי של עגבניות, והחריפות נותרת מדויקת ומאופקת. למעשה, לאורך הארוחה כולה התיבול החריף היה נוכח, אך לא השתלט על חומרי הגלם.
טרטר הטונה האדומה (88 שקלים) היה נעים, אך פחות מגובש. הטונה עצמה הייתה טרייה וטובה, אבל הגרמולטה, הפיסטוק, הקשיו ואיולי הבצל השרוף כמעט שלא הורגשו לצדה. חובבי טונה נאה ודאי ייהנו ממנה, אך ביחס לרשימת המרכיבים המבטיחה, ציפינו לקבל מעט יותר עומק ומורכבות.
הצמחונים עדיין מחכים לבשורה
בגזרת הצמחונים אפשר למצוא סלט עגבניות (72 שקלים), פורטובלו (84 שקלים), ניוקי (98 שקלים) וכמה תוספות ירק. סלט העגבניות, עם עגבניות שרי ועגבניות רגילות, בלסמי, זיתים, בצל ועשבים, היה טרי ונעים, אך לא הצליח להתרומם מעבר לסלט עגבניות טוב. פטה השקדים האפויה הוסיפה מרקם, אבל לא שינתה את התמונה באופן משמעותי.
הפורטובלו הייתה מעניינת יותר. הפטרייה הייתה בשרנית וצלויה היטב, וכבר בביס הראשון הורגשה הנענע שבמרינדה הירוקה, שהעניקה למנה רעננות נעימה. גם בניוקי ה"עננים" היה הרבה פוטנציאל: הוא הוגש עם ערמונים, פטריות שימג'י, שעועית ומרווה, בתוך רוטב עשיר ומוצלח מאוד. אלא שהניוקי עצמו היה רך מדי, כמעט במרקם של פירה. מעט יותר מוצקות הייתה מעניקה למנה את הניגוד הדרוש לרוטב.
השעועית ואפונת השלג היו מתובלות היטב והשתלבו מצוין לצד המנות העיקריות. הקריספי פוטטו, לעומתן, הגיע ללא תיבול. קוביות תפוחי האדמה היו פריכות, אבל חסרה להן מעטפת שתהפוך אותן מתוספת בסיסית לכזו שרוצים להמשיך לנשנש גם אחרי שהבשר נגמר. צמחונים בהחלט ימצאו מה לאכול, אך נכון לעכשיו נדמה שהתפריט משקיע בהם פחות מאשר באוכלי הבשר והדגים.
הבשר הוא כבר סיבה לעלות לגג
ואכן, בגזרת הבשר המסעדה חוזרת להפגין ביטחון. סינטה סטריפ (95 שקלים) ברוטב דמיגלס סאקה וסויה-טופי הייתה מנה ראשונה נדיבה ומוצלחת מאוד. הבשר הגיע לשולחן בטמפרטורה נכונה ובמידת עשייה מדויקת, היה רך במיוחד והרוטב העשיר עטף אותו היטב. הוא דומיננטי, אבל במקרה הזה הנוכחות שלו משרתת את הבשר.
גם הפריים ריב (76 שקלים) כעיקרית היה טרי, רך ואיכותי, נפרס לפרוסות דקות ונמס בפה. הפלאט איירון (70 שקלים) היה החוליה החלשה בצלחת: הוא הגיע עשוי מדי, כמעט נטול שומן ובעל מרקם צמיגי. מבין הנתחים שטעמנו, אפשר לוותר עליו ללא היסוס. ירך הפרגית (114 שקלים), מנגד, היה עסיסי, מתובל בעדינות והוכיח שגם מנה פשוטה יחסית יכולה להיות מוצלחת כשהצלייה מדויקת.
שלושה קינוחים, שלוש הצלחות
אבל הרגע שבו הארוחה באמת קיבלה תפנית הגיע דווקא בסופה. שלושת הקינוחים, שכל אחד מהם תומחר ב-56 שקלים, היו מצוינים, שונים זה מזה ומדויקים מאוד. פיסטוק הברולה שילב פיסטוק, קרם ברולה עשיר, פירות יער חמצמצים, פיסטוק מקורמל ושערות קדאיף פריכות. החמיצות של פירות היער איזנה היטב את העושר והמתיקות, וכל המרכיבים הורגשו בכל ביס.
אגס ותה שחור היה קינוח אלגנטי ומעודן יותר, עם אגס שהושרה בחליטת תה והל, קרם שקדים ותפוז אפוי, קרם וניל וטוויל שקדים מוזהב. הוא שמר על מתיקות מאוזנת והציג שילוב יפה של טעמים חמים ומרקמים עדינים.
עבור מי שתמיד תעדיף שוקולד, המנצח היה פאדג' הארבקינה: פאדג' שוקולד מריר, חם ועשיר, עם טוויל קקאו פריך, גלידת וניל ורוטב משמן זית ארבקינה מקומי. שמן הזית הוסיף עומק ומליחות עדינה, גלידת הווניל איזנה את החום והעושר, והתוצאה הייתה קלאסית ומדויקת. קשה לבחור בין שלושת הקינוחים, וזו בהחלט מחמאה.
בשורה התחתונה, הרופטופ אינה מסתמכת רק על הנוף שלה. חובבי בשר ודגים ימצאו בה לא מעט מנות מוצלחות, לצד כמה בחירות שאפשר לדלג עליהן. לצמחונים ההיצע עדיין מצומצם ופחות מרגש, אבל השירות הנעים, האווירה החגיגית והמיקום הופכים אותה לבחירה טובה לדייט, לארוחה משפחתית או לאירוע מיוחד. ואם יש חלק אחד בתפריט שלא כדאי להתלבט לגביו, אלה הקינוחים.
התרעות פיקוד העורף