למרות שאני תל אביבי כבר למעלה מ-35 שנים, יפו נותרה תעלומה בעיני, בהיותה פרבר רב ניגודים: מתחמי מגורים מפוארים לצד רחובות עניים שטובלים באשפה. היפסטרים וערבים, מופת של דו-קיום לאורך רוב ימות השנה, אבל כשהמתח הלאומי עולה - שומר נפשו ירחק. רכבת קלה שעוברת על שדרות ירושלים, משווה לפרבר הדרומי של תל אביב לוק כמעט אירופאי, אבל קול המואזין מן המסגד מזכיר שאנו בלב המזרח התיכון.
בחודשים האחרונים התחלתי לשמוע יותר ויותר על יפו בהקשר של שוק האיכרים. שוק בתוך שוק, אם תרצו - ירקות, פירות, גבינות ולחמים - בלב שוק הפשפשים (רחבת שוק הפשפשים, רחוב עמיעד 12, תל אביב -יפו).
"פודיז" שנהגו פעם לקנות בשוק הכרמל או שוק התקווה, המירו את הקנייה השבועית באחד משני אלה בנסיעה לשוק האיכרים ביפו - עד שלא נותרה לי ברירה אלא לבוא ולראות את הפלא במו עיני.
שוק האיכרים מביא אל העיר את תוצרתם של חקלאים קטנים: תמצאו כאן ירקות ופירות, ביצים ולחמים, שמני זית, רטבים, גבינות ומאפים מתוקים. האווירה פנטסטית ו... המחירים? תכף נגיע אליהם.
הזכרנו את האווירה - וזו משתנה מקהל מבוגר שפוקד את המתחם שנפתח מדי יום רביעי בשעה 16:00 בשעות אחר הצהרים המוקדמות - ועד לקהל צעיר ואופנתי יותר, שלא פחות ממה שהוא קונה בדוכנים השונים, מפרנס את ברזי הבירה של "ביר בזאר" ואת דוכן הנקניקיות מתוצרת ערן ביק.
יצאתי גזר
דיברנו על מחיר. אז, הוא גבוה יחסית, אבל לא בטירוף. מה זאת אומרת "לא בטירוף"? ככל שיכולתי להתרשם, מחירי הירקות והפירות גבוהים בשקל-שניים לקילו ממוצרים חליפיים בשוק הכרמל.
הפער מול שוק התקווה הוא גדול יותר, אבל ההבדל באיכות הוא דרמטי: מי שאכל גזר (למשל) שאך הבוקר יצא מהקרקע באדמת הנגב המערבי, לא יוכל לאכול גזר "רגיל" כמו אלה שיש בשוק, שלא לומר - בסופרמרקט.
אם לסכם את נושא המחיר, הרי שהוא גבוה - עד שמביאים בחשבון את התמורה, ומאחר שפודיז בהגדרתם הם אנשים שמשקיעים כסף בתחביב שלהם, שאצל חלקם הפך לדרך חיים, הרי שלא הפרש של 50 שקלים לקנייה השבועית הוא מה שיעצור אותם.
אנחנו השתוקקנו ליותר מנקניקיה ובירה, לפיכך החלטנו לסעוד באחת המסעדות הסמוכות. המגוון בסביבה הוא אדיר, מחומוס או שניצל בפיתה - ועד למסעדות-מסעדות. כדי שלא לתת למבחר לבלבל אותנו, החלטנו ללכת על שתי אופציות ותיקות ושכנות וערכנו מעין "אן דן דינו" בין "פועה" לשכנתה "ראיסה".
בסוף נבחרה "ראיסה" (יהודה מרגוזה פינת רבי יוחנן). לא הייתי כאן כבר שנים. שותפתי לארוחה אמנם הייתה כאן לא מזמן, אבל למטרות יין ונשנוש, לא לארוחה מלאה. מכל מקום ראיסה מצליחה להפתיע כבר משלב התפריט, אוסף אקלקטי של מנות, ללא כיוון ברור - ממש כמו חנות ענתיקות בשוק הפשפשים.
יש אנשים שחייבים לדעת אם הם אוכלים במסעדה איטלקית, יוונית או מזרחית, אבל אודה שאיני נמנה עליהם: אני מת על אווירת הבלגאן המאורגן, כזה שמשלב כיוון ים תיכוני משודרג עם טאץ' מערבי יותר, כמו מסע שיוצא מנמל יפו, עולה צפונה לביירות, ממשיך לטורקיה ומגיע עד יוון, כשהוא משקיף ממנה מערבה, לכיוון חופי איטליה וספרד...
ביצוע מדויק
פתחנו בסלט פאטוש (48 שקל): לב השור, מלפפון, נענע, פטרוזיליה. דואה, פיתה עם זעתר וגבינת פטה. הסלט היה טעים וטרי, חמצמץ במידה הנכונה והלם מאוד את היין שבחרנו (פרטים בהמשך).
המשכנו לכרובית מטוגנת (52 שקל). ביצה קשה, שיפקה, טחינה פטרוזיליה ובצל בסומק. תגידו ש"כולה" כרובית מטוגנת? ובכן, גם כזו יכולה להיות מעדן כשהיא טרייה ומבוצעת במיומנות שמעניקה לה קריספ של טיגון בשמן עמוק, אך ללא שאריות של שמן על הפרחים היפים שלה. מנה נהדרת.
אחרי הפתיחה הצמחונית, חשקנו בבשר והתקדמנו למה שמכונה כאן "עראיסה" (משחק מילים על שם המסעדה ושם המאכל. המחיר: 68 שקל): רבעי פיתות ממולאים בבשר בקר טחון מתובל בפפריקה, עגבניות, כמון ואגוזים קצוצים ומוגש עם טחינה וסלסה. כאן כבר זיהינו יד של טבח שעוברת כחוט השני לרוחב התפריט: מנות פשוטות ומוכרות, אך מבוצעות בצורה טובה כל כך עד שהתחשקה לנו עוד מנה.
זו התגלמה בדמותו של שיפוד דונר - שייטל ושומן בקר, טלה טחון, טחינה-עמבה על פיתה וסלסת עגבניות חמצמצה. המחיר נראה לנו בהתחלה קצת גבוה: 84 שקל לשיפוד, אבל אז גילינו הטבה מובנית בדמות שיפוד נוסף במחיר של 26 שקל בלבד. כלומר: 110 שקלים לשני השיפודים שטעמם מעניק תמורה טובה מאוד למחירם.
הבטחתי מילה על היין? אז אלבריניו פורטוגלי מצוין (וינו ורדה) הוסיף עוד 206 שקל לחשבון. עוד יבוא היום שבו אכתוב ספר על הפער בין המחיר הסיטונאי של היין למסעדה לבין המחיר הסופי לצרכן, אבל לא נפיל את התיק הזה על "ראיסה" לבדה, שכן לא רק שהיין היה מצוין, אלא ששמחנו לגלות מחדש מקום שמצדיק את העובדה שהוא מתקיים כבר כמעט עשר שנים בתוך סביבה תחרותית.
מאחר שהבחנו גם בתפריט קוקטיילים נחמד ומסקרן, הרי שלא ירחק היום שבו נשוב לכאן בשעה מאוחרת יותר כדי לגלות איך ראיסה נראית כשהיא לובשת שמלת ערב והופכת ממסעדה למקום בילוי לילי.
התרעות פיקוד העורף