אקי אבני
"ביום הראשון ללימודי בכיתה א', בבית הספר יבניאלי שבשכונת אושיות שברחובות, ביקשו מאיתנו, הצעירים העולים לכיתה א', לחכות ברחבה שמחוץ לבית הספר, ואז בן רגע פתחו את שערי הכניסה הגדולים והכבדים, ואנחנו התחלנו לצעוד בשביל המוביל אל חצר בית הספר. ילדי כיתה ו' עמדו בשורות ארוכות בצדי השביל ומחאו לנו כפיים. אני זוכר אותי צועד בין הילדים הגדולים שמאחוריהם עצים ענקיים, ואת רעש מחיאות הכפיים מחריש האוזניים שהיה נעים כל כך. זה היה מחזק, מרומם, מחמם לב ובעיקר משרה הרגשת ביטחון. כשאני עולה ערב־ערב על במת התיאטרון הלאומי, אני נזכר באותה חוויה עוצמתית".

חני נחמיאס

"אני הייתי מהקרציות שחיכו שהחופש הגדול ייגמר ושוב יתחיל בית הספר. אהבתי ללמוד, אהבתי עבודות, עפתי על סיכומים וחיבורים, שיעורים לא הפריעו לי, גם לא מבחני פתע. לא הכל הלך לי בקלות, למרות שהייתה לי תעודה משעממת רוב השנים. אלגברה נחשבה תמיד אויב, ובכל זאת יום החזרה לבית הספר היה בשבילי תמיד חגיגה שכולה התרגשות. מעניין שאת היום הראשון בכיתה א' אני לא זוכרת בכלל, אבל את היום הראשון בתיכון אורט טכניקום בגבעתיים אני זוכרת ועוד איך. נרשמתי ללימודי אדריכלות, קנו לי סרגל טי שהיה באורך שלי, שולחן שרטוט וחולצת תלבושת אחידה תכלכלה עם סמל בית הספר. תמיד נחשבתי קטנטנה, אבל בבוקר ההוא של היום הראשון של התיכון הרגשתי סוף סוף מהגדולים. הייתי עדיין 1.20 מטר והלכתי זקוף מתחת לשולחנות ובכל זאת - תלמידת כיתה ט'. ביום הראשון צעדתי לבית הספר עם כל החברות זקופה ומלאת חשיבות. ברגע שחצינו את שער בית הספר התפוגגה התחושה לחלוטין. בחצר הסתובבו המוני תלמידים וכולם גבוהים, תמירים, נישאים אל על, ואני, בוטן עם פוני, גזר גמדי, קטנה, כמו ילדה שהלכה לאיבוד בים. אז היום הראשון של התיכון היה קצת טראומטי, אבל הימים שאחריו הביאו שמחה, אהבה ראשונה ואושר עצום".

חני נחמיאס. צילום: יוסי אלוני

צחי נוי

"כשאני נזכר בית הספר היסודי שבו למדתי בחיפה, אני מריח באפי את הריח של הצבע הטרי בכיתה והספרים והמחברות, ונזכר איך חיכיתי לארוחת הצהריים: למרק, לקציצות הדגים, לעוגות הגבינה. המורה שלי להתעמלות היה שופט הכדורגל הבינלאומי אברהם קליין, ותמיד סיפרתי לו בשיעור בדיחות ועמדתי איתו בסוף המסלול בזמן שכולם רצים. הייתי ילד שהצחיק את כולם בכיתה ושיחק בהצגות והפריע בכיתה וחיקה את המורים וקיבל הערות ביומן והביא כל יומיים את אמא. אז לא היו ניידים כמו היום. היה רק סברס, פלאפל, תירס".

צחי נוי. צילום: רפי דלויה

אלירז שדה

"אני זוכר שעברנו מחדרה לקיסריה, והכל היה זר לי. נרשמתי לכיתה ז' בבית ספר שדה במעגן מיכאל, שלומדים בו ילדי הקיבוצים, המושבים ותושבי קיסריה. היו לי פחדים גדולים וחששות לקראת ההתחלה החדשה, ואני לא אשכח שהרגשתי געגועים עזים למקום הישן והמוכר. הייתה לי זרות כפולה כי כולם עלו לחטיבה ופגשו תלמידים חדשים, אבל זה התחלק לקבוצות: ילדי המושבים והקיבוצים שהגיעו כקבוצה מלוכדת וילדי קיסריה המאוחדים, ואני לא הייתי שייך לא לפה ולא לשם. לקח לי זמן להשתלב בכיתה. בימים הראשונים הייתי שקט ונחבא אל הכלים, בחנתי את כולם, ניסיתי ללמוד ולהבין את הסביבה החדשה. לאט לאט התחלתי להיפתח ולמצוא את מקומי בין הזרים שהפכו במהרה לחברים. כמו בכל מעבר שעשיתי בחיי, ככל שנעבור יותר דינמיקות חברתיות ונשנע את עצמנו בעולם בין קבוצות שונות, נלמד להשתלב מהר יותר ולהתפתח ולהפוך להיות אנשים טובים יותר ורבגוניים".

אלירז שדה. צילום: רפי דלויה

אדל בספלוב

"אני זוכרת שלקראת החזרה לבית הספר התרגשתי מאוד. לקחתי את סבתא שלי לקנות ספרים ומחברות ובחרתי עטיפות ומדבקות של בנות ותיק חדש בצבע ורוד של נסיכות שממש אהבתי. היה מאוד מרגש לראות באיזה כיתה ישבצו אותי, איזה תלמידים חדשים יבואו, איך יקבלו אותי, ליד מי אשב בכיתה. העלייה לכיתה י"ב הכי ריגשה אותי כי כבר הרחתי את הסוף והרגשתי שאני בוגרת".

אדל בספלוב. צילום: שוקה כהן

איציק זוהר

“אחת החוויות שהכי זכורות לי מבית הספר הייתה בבית הספר היסודי בכיתה ד’. זאת הייתה השנה הכי מאכזבת עבורי בבית הספר. מיותר לציין שהאהבה הכי גדולה שלי כילד ובוגר הייתה כדורגל. הייתי מגיע לבית הספר ומחכה בציפייה להפסקות כדי להיפגש עם החברים על המגרש. אבל באותה שנה אסר עלינו מנהל בית הספר לשחק כדורגל בהפסקות. זאת הייתה עבורי מכה קשה, כדורגל היה כל עולמי. אני זוכר את עצמי כילד קטן מתחנן למחנכת ועובר ממורה אחת לשנייה ומבקש מהן לשנות את הגזרה הקשה. אני זוכר במעורפל שהתלכדנו כל חובבי הכדורגל בכיתה והתחלנו למרוד, אבל שום דבר לא עזר. באותה שנה לא שיחקנו כדורגל בהפסקות, ואני איבדתי את כל הרצון והחשק להגיע ללימודים”.

איציק זוהר. צילום: ניר פקין

לפתוח מחברות: ידועני הביצה נזכרים ביום הראשון ללימודים

אקי אבני, חני נחמיאס, צחי נוי, אלירז שדה, אדל בספלוב ואיציק זוהר חוזרים לספסל הלימודים ומספרים מה עזר להם לעבור את היום הראשון בשלום