אחרי שנה של התנדבות מוצלחת בערבי חג בראש השנה ובפסח, סחף אחריו שמואל רועי שמואל, גם את ילדיו: שרה (17), איתן (15) ויוסף (11), ומאז הם מגיעים מדי שנה יחד איתו לבית החולים רעות ומצפים כבר להגיע לחגיגת ראש השנה תשפ"ז.
"חיפשתי מקום להתנדבות, פניתי לבית החולים רעות והציעו לי להגיע בחגים לברכות בזמן ארוחת הערב החגיגית. כמובן שמיד הסכמתי. אני מתנדב הרבה שנים, וזה ערך שמאוד חשוב לי להעביר גם לילדיי", משתף רועי. "אני לומד קבלה כבר 20 שנים ומכיר את המסורת וסיפורי החג. אני משתדל שהפעילות המסורתית תיגע בכמה שיותר לבבות ומתאים את דבריי לכל הזרמים. בשנה הראשונה ביקשתי מהילדים לחכות לי לארוחת החג, וכשחזרתי הם ראו כמה זה עשה לי טוב וביקשו להצטרף. מאז הם לא מוכנים לוותר, הם מתרגשים יחד עם המטופלים ורואים כמה זה משמח אותם.
אני פוגש מטופלים שבגלל מצבם לא יכלו לצאת לביתם בחג או שבני המשפחה גרים רחוק ולא יכלו להגיע להיות איתם. בדיוק עבורם אנחנו מגיעים. אנחנו מברכים יחד עם המטופלים את ברכות סימני החג, מסבירים על המאכלים. המטופלים מאוד מתרגשים ומודים לנו".
"התנדבתי בהרבה מקומות, אבל בית החולים רעות זה מקום מיוחד. נתינה היא כמו נר שממשיך להדליק אחרים. זה לא גורע ממך, להפך. התנדבות היא בריאה לאורח החיים ומעניקה משמעות.
שרה, בתו בת ה-17 מסכמת: " זה תמיד כייף ומשמח, זה עושה טוב בלב לעזור ולהתנדב. ממש כייף לנו ואנחנו מאחלים שתהיה לכולם שנה טובה, שנה של בריאות ושיהיה לנו רק שנה של שמחות".
התרעות פיקוד העורף